שלום לך, תלמיד חכם יקר, ובורוך הבא לבית מדרשנו. נתכנסנו היום לעסוק באחת מפינות התורה הנסתרות אך העמוקות ביותר, בנבואה המשיחית הנוגעת לזהותו המיוחדת של המשיח כ"הבחיר", "הנבחר". זוהי נבואה רבת עוצמה, השזורה בחוטי התקווה וההבטחה לאורך כל קשתי התנ"ך, ומוצאת את הדרה המלאה במארן ישוע המשיח.

הבה נפשיל שרוולים ונעמיק בבאר המים החיים של הדעת, מתוך כבוד לכל מילה ומילה מפי הקב"ה, ברוך הוא, ובהדרכת רוח הקודש, היא רוח הגאולה והאמת.

Profecía #337: El Elegido

Referencia: 1 Henoch 60:19

Profecía: El Mashíaj sería el Elegido

Cumplimiento: Lucas 9:35

1. Texto Hebreo Original y Análisis Lingüístico

אנו ניצבים בפני אתגר ייחודי כאשר אנו דנים ב"ספר חנוך א'", או "חזון חנוך". אף שהחיבורים בספר חנוך עתיקים ומקורם בסביבות תקופת הבית השני, וכי קטעים ארמיים והבראיים שלו נמצאו במגילות קומראן (לדוגמה, קטעים מספר השומרים ומספר חלומות), הרי ש"ספר המשלים" (פרקים ל"ז-ע"א) – ממנו נלקחה נבואה זו – לא נמצא מעולם בין מגילות קומראן בגרסה עברית או ארמית. רוב העדויות למקורו מצביעות על מקור ארמי, או אולי אף יווני, כאשר הגרסה השלמה המוכרת ביותר היא באתיופית (געז).

לפיכך, לא ניתן לספק "טקסט עברי מקורי עם ניקוד מסורתי" במובן הקלאסי עבור 1 חנוך 60:19, שכן טקסט כזה אינו קיים במצאינו כיום. עם זאת, בהיותנו חוקרי לשון הקודש ומבקשי אמת, אנו יכולים לשחזר את הרעיון העברי מאחורי המושג "האחד הנבחר" או "הבחיר" כפי שהוא מופיע בגרסאות היוונית (ὁ ἐκλεκτός) והגעז (beḥur, ṣaḥa). המונח המקובל עבור "הבחיר" בהקשר משיחי בעברית הוא "הבחיר" (HaBaḥir) או לעיתים "הבחור" (HaBaḥur), הנושא עמו משמעות של מי שנבחר במיוחד על ידי אלוהים למטרה ייחודית. נתמקד בשחזור הסביר ביותר בהקשר המשיחי: "הבחיר".

א. טקסט עברי משוחזר (לצורך ניתוח):

הבחיר

הַבָּחִיר

ב. פונטיקה טיבריאנית מלאה:

הַ (ha) - ה (he) בקמץ פתח (pataḥ)

בָּ (ba) - ב (bet) בדגש קל (dagesh qal) וקמץ גדול (qamaṣ gadol)

חִ (ḥi) - ח (ḥet) בחיריק (ḥiriq)

יר (ir) - י (yod) ללא ניקוד (silent yod), ר (resh) ללא ניקוד (silent resh)

ג. תעתיק אקדמי סטנדרטי:

HaBaḥir

ד. ניתוח דקדוקי מפורט:

* הַ (Ha-): זוהי תחילית היידוע, המאמר המציין ספציפיות, "ה-" או "the". היא הופכת את המושג מ"נבחר" כללי ל"הנבחר" – דמות ייחודית ומובחנת.

* בָּחִיר (Baḥir): זוהי מילה מהשורש ב.ח.ר (B-Ḥ-R).

* שורש: ב.ח.ר (bet-ḥet-resh) – משמעותו לבחור, לבחון, להבדיל, להעדיף.

* צורת דקדוק: שם תואר, או במקרה זה, לעיתים קרובות שימוש כשם עצם (סובסטנטיבי). בצורה זו, הוא מציין "אחד שנבחר", "מבחר", "אדם נבחר".

* משמעות סמנטית: "הבחיר" מתייחס לאדם, ישות או דבר שנבחר מתוך קבוצה של אפשרויות על ידי כוח עליון, בדרך כלל אלוהי, למטרה מסוימת. בכתבי הקודש וביהדות המשיחית, הבחירה מציינת לא רק העדפה אלא גם מינוי ותפקיד מיוחד. ההקשר המשיחי ב-1 חנוך מעצים את המשמעות, והופך את "הבחיר" לכינוי של כבוד וסמכות לדמות המשיחית.

ה. גרסאות טקסטואליות (עבור 1 חנוך 60:19):

כאמור, אין לנו טקסט עברי או ארמי של פרק זה מקומראן או מכתבי יד מסורתיים. עם זאת, אנו יכולים להתייחס לגרסאות הקיימות של ספר חנוך א':

געז (אתיופית): הגרסה המלאה ביותר של ספר חנוך. המונח עבור "הנבחר" (The Elect One) ב"ספר המשלים" הוא לרוב beḥur או ṣeḥur*, מילים הקשורות לשורשים המציינים "בחירה" או "הבדלה". פסוק 1 חנוך 60:19 בתרגום לגעז מציין את "הבחיר" כמושיע עולמי שיגלה את צדקתו ויביא עמו דין.

* יוונית (ספר חנוך): קטעים מהגרסה היוונית של ספר חנוך שרדו, אם כי לא תמיד כוללים את כל "ספר המשלים". כאשר המונח "הנבחר" מופיע, הוא מתורגם כ-ὁ ἐκλεκτός (ho eklektos), מילה יוונית שמשמעותה "הנבחר" או "הנועד".

ארמית (מגילות קומראן): בעוד שקטעים ארמיים של ספר חנוך נמצאו בקומראן, הם אינם כוללים את "ספר המשלים". אילו היה קיים טקסט ארמי, היינו מצפים למונחים כמו בְּחִירָא (Beḥira) או גְּבַר בְּחִירָא* (Gabar Beḥira), המקבילים ל"נבחר" בארמית. למעשה, המונח "בן אנוש" בספר חנוך (בר אֱנָש) הוא בבירור ממוצא ארמי, מה שתומך בהשערה שהמקור האבוד של ספר המשלים היה ארמי.

הבחירה במילה "הבחיר" כדיסקריפטור של המשיח מדגישה את מעמדו הייחודי שאינו מושג בכוח אדם, אלא קבוע מראש על ידי האדון.

2. הקשר היסטורי ותרבותי נרחב

נבואה זו מספר חנוך א' משתקפת באוצר הכתבים הפסאודואפיגרפיים והאפוקריפיים, המהווים גשר יקר ערך בין התנ"ך לבין הברית החדשה. תקופה זו, המכונה תקופת הבית השני, הייתה סוערת ומלאה בציפייה משיחית עזה.

א. מסגרת היסטורית כללית:

הנבואה של 1 חנוך 60:19 שייכת ל"ספר המשלים" של חנוך, שזמנו מתוארך בדרך כלל למאה הראשונה לפני הספירה, ככל הנראה בתקופה החשמונאית המאוחרת או בתקופה הרומית המוקדמת. זו הייתה תקופה של תמורות פוליטיות דרמטיות: שלטון זר (הלניסטי ואחר כך רומי), דיכוי דתי ופוליטי, ומאבקים פנימיים בקרב העם היהודי. הציפייה לגאולה משיחית התעצמה לנוכח המצוקה, וכתבים אפוקליפטיים כמו ספר חנוך שימשו ככלי לנחמה, תקווה, ופרשנות של ההיסטוריה והעתיד דרך עדשת ההתגלות האלוהית. הציבור הרחב, ובעיקר החוגים הפרושים והחסידיים, היו שרויים בציפייה למנהיג אלוהי שיחלץ את ישראל מצרותיה ויקים את מלכות האלוהים.

ב. רקע מיידי:

ספר המשלים, בניגוד לחלקים אחרים של חנוך, מתמקד רבות בדמותו של "בן האנוש" ו"הבחיר", המזוהים באופן ברור עם המשיח העתידי. דמויות אלו מתוארות כישויות שמיימיות וקדם-קיימות, שלהן תפקיד מרכזי במשפט האחרון ובכינון המלכות. בפרק 60, חנוך חווה חזונות קוסמיים של כוחות הטבע וצבאות השמיים, המובילים למפגש עם "הבחיר" והמלאכים. הנבואה ב-1 חנוך 60:19 מגיעה בהקשר של חזון נורא הוד על היום הגדול והנורא של אדון צבאות, כאשר "הבחיר" משמש כנציגו ומבצע את משפטו. האודיטוריום המקורי של ספר חנוך היו קהילות שחיפשו משמעות בסבלן, והאמינו בהתערבות אלוהית דרמטית שתשנה את סדרי העולם.

ג. הקשר תרבותי וחברתי:

* מנהגים דתיים: תקופת הבית השני הייתה מאופיינת בפולחן המקדש המרכזי בירושלים, אך גם בפיתוח מנהגים דתיים בבתי הכנסת ולימוד התורה. חנוך משקף חוגים שבהם חשיבה אפוקליפטית ומיסטיקה היו נפוצות. הקיום של כתות שונות (פרושים, צדוקים, איסיים) מעיד על עושר והטרוגניות של דעות ופרשנויות.

* ציפיות משיחיות: הציפייה למשיח הייתה עמוקה ומגוונת. היו ציפיות למשיח מבית דוד, משיח כוהני, משיח נביאי, ומשיח מלחמתי. דמות ה"בחיר" ו"בן האנוש" בספר חנוך היא שילוב של סמכות אלוהית ושליחות שמימית. הוא מתואר כדמות קוסמית וקדם-קיימת, שאינה רק מלך ארצי אלא גם שופט עליון. דמות זו, המשתקפת גם בנבואותיו של דניאל הנביא (דניאל ז:יג-יד), הייתה בעלת חשיבות רבה עבור אלה שראו את המשיח לא רק כמושיע פוליטי, אלא כמושיע קוסמי שיחזיר את הסדר האלוהי לעולם. תפיסות אלו הדגישו את בחירתו המיוחדת של המשיח על ידי האל.

ד. הפניות למקורות היסטוריים וארכיאולוגיים רלוונטיים:

* מגילות קומראן: המגילות סיפקו לנו תובנות עצומות לגבי הזרמים הדתיים בתקופת הבית השני, ואישרו את מעמדו של ספר חנוך כחיבור מכובד בחוגים מסוימים, במיוחד בקרב כת ים המלח. אף ש"ספר המשלים" לא נמצא בקומראן, עצם קיומם של קטעים אחרים של חנוך מדגיש את החשיבות האפוקליפטית והמשיחית שלו.

* יוספוס פלביוס: כתביו של יוספוס, אף שאינם מתייחסים ישירות לספר חנוך, מתארים את התסיסה המשיחית והפוליטית של התקופה, ומספקים הקשר חיוני להבנת הציפיות של העם היהודי לגאולה.

* כתבים פסאודואפיגרפיים נוספים: חיבורים כמו "חזון עזרא" (4 עזרא), "ספר היובלים" ו"צוואות השבטים" מראים את העושר הרעיוני והמשיחי של התקופה, ומאששים את קיומן של דמויות משיחיות מגוונות, כולל דמות "הנבחר" בעלת סמכות אלוהית.

הבנת הקשר זה חיונית כדי להעריך את הכוח והמשמעות של כינוי "הבחיר" למשיח, לא רק כהבטחה מקראית אלא כהבטחה שהייתה חיה ונושמת בקרב קהילות ישראל המצפות לגאולה.

3. פרשנויות רבניות ומדרשים מפורטים

חשוב לציין כי הספרות הרבנית הקלאסית (כמו רש"י, אבן עזרא, רמב"ן) התייחסה בעיקר לתנ"ך (תורה, נביאים, כתובים) כסמכות עליונה, ולא לספר חנוך, שמעולם לא נחשב לחלק מהקאנון היהודי. לכן, לא נמצא בהם פרשנות ישירה ל-1 חנוך 60:19. עם זאת, המושג "הבחיר" או "הנבחר" למשיח טבוע עמוק במחשבה היהודית, ונראה כי הד לפיו ניתן למצוא בפרשנותם לכתבי הקודש. אנו נבחן כיצד ספציפית המושג של "המשיח כבחיר האלוהים" בא לידי ביטוי במקורות אלו, דרך נבואות קנוניות.

א. רש"י (רבי שלמה יצחקי):

רש"י, פרשן הפשט והדרש הבולט, מתמקד בפשט הכתובים, אך מרבה לשלב פרשנויות מדרשיות ותלמודיות. אף שאינו דן ב-1 חנוך, רש"י מפרש את נבואות ישעיהו, שבהן המושג "בחיר" או "עבד ה'" הנבחר בולט. למשל, על ישעיהו מ"ב:א': "הן עבדי אתמך בו, בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו, משפט לגוים יוציא."

* פרשנות רש"י: רש"י מפרש "עבדי" זה כ"מלך המשיח" על פי מדרש תנחומא. המילים "בחירי רצתה נפשי" מצביעות על בחירה אלוהית מובהקת ועל רצון אלוהי עמוק בדמות המשיח. הבחירה אינה רק מתוך עם ישראל, אלא בחירה פרטית של הקב"ה באדם ספציפי למטרה גדולה.

* הקשר תלמודי/מדרשי: רש"י רואה את המשיח כישות שנבחרה ויועדה עוד לפני בריאת העולם. מדרשים שונים, כמו בראשית רבה ח:א', קובעים ש"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, ואלו הן: תורה, כסא הכבוד, גן עדן, גיהנם, בית המקדש, ושמו של משיח, ותשובה." "שמו של משיח" – כלומר מהותו ותפקידו – היה קיים וגלוי לפני אדון עולם עוד בטרם יצק את יסודות העולם. זה מעצים את עומק בחירתו.

ב. אבן עזרא (רבי אברהם אבן עזרא):

אבן עזרא, נודע בגישתו הפילולוגית-דקדוקית והפילוסופית. הוא מתמקד בפשט הכתובים ובמשמעותם הלשונית. בהתייחסו לפסוקים כמו ישעיהו מ"ב:א', הוא ידגיש את הבחירה האלוהית כבחירה של תכונות ופעולות.

* ניתוח דקדוקי: "בחירי" מלשון ב.ח.ר, מראה על ייחוד והעדפה. אבן עזרא יבחין בין "בחירה" במובן הכללי (כמו בחירת עם ישראל) לבין "בחירה" במובן הפרטי (בחירת המשיח) כהבחנה תכליתית לתפקיד ספציפי.

* פרשנות פילוסופית: אבן עזרא יראה בבחירת המשיח ביטוי לחכמתו ותבונתו של האדון. המשיח נבחר לא רק בזכות מעשיו העתידיים אלא בזכות מהותו הפנימית והיכולת האלוהית הטמונה בו להביא גאולה. הוא נבחר כי הוא הראוי והמוכשר ביותר למלא את ייעודו האלוהי.

* קשרים היסטוריים: אף שהאבן עזרא לא התייחס ישירות להיסטוריה של תקופת הבית השני בפירושיו, עקרונותיו מדגישים את הסדר האלוהי המתגלה בהיסטוריה, לפיו המשיח הוא שיא התוכנית האלוהית.

ג. רמב"ן (רבי משה בן נחמן):

הרמב"ן, פרשן בעל גישה קבלית ומשיחית עמוקה, יראה במושג "הבחיר" משמעות רחבה יותר, הקשורה למעמדו הקוסמי של המשיח.

* פרשנות קבלית: "הבחיר" לא רק שנבחר, אלא הוא מהווה ייצוג אלוהי בעולם התחתון, "צפוני" באורו הגנוז. המשיח הוא מעין צינור אלוהי, דרכו עובר השפע והדין. בחירתו אינה אירוע היסטורי אלא חלק מהמבנה הקוסמי של הבריאה והגאולה. הוא "נשמת המשיח", שהיא אור עליון.

* קשרים משיחיים: הרמב"ן מפרש את המשיח כדמות רוחנית מרוממת, קדם-קיימת, שדמותו של משיח בן דוד היא רק הביטוי הארצי שלה. "הבחיר" הוא התגלמות התוכנית האלוהית לגאולה ושיקום, שתתממש בעולם הזה.

* יישום אתי: הבחירה האלוהית במשיח מחייבת את עמו של אדון עולם ללכת בדרכיו, לדבוק בערכי הצדק והמשפט, ולהיות שותפים לגאולה. ההכרה במשיח כ"בחיר" מעוררת יראת שמיים וכבוד למעמדו.

ד. מדרש רבה:

מדרש רבה, אוצר מדרשי עשיר, מתייחס למשיח בכינויים שונים המדגישים את בחירתו ואת מעמדו המיוחד.

* שמות המשיח: במדרש רבה, המשיח מכונה בשמות רבים (נאמר בילקוט שמעוני ישעיהו רמז תצט: "שבעה שמות יש לו למשיח... וה' שמו של משיח"), וביניהם רמזים לבחירתו. לדוגמה, איכה רבה א:טז: "מה שמו של משיח? רבי אבא בר כהנא אמר: ה' שמו... וכתיב (ירמיה כג): 'וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו'". "צדקנו" הוא כינוי המעיד על מעמדו המיוחד והצדיק באופן מושלם.

* בחירתו מאברהם: מדרש רבה על בראשית (לדוגמה, בראשית רבה ס:ב') מתאר כיצד הובטחה המשיח לאברהם אבינו, והוא נבחר מזרעו של אברהם, יצחק ויעקב. בחירה זו היא בחירה של המשך ההבטחה האלוהית.

* תפקיד הבחיר: המדרש מדגיש את תפקידו של המשיח כ"בן דוד" וכמושיע שיבוא להגביר את התורה, לבנות את בית המקדש, ולאסוף את גלויות ישראל. בחירתו היא לבצע את התוכנית האלוהית הזו.

ה. תרגום אונקלוס:

תרגום אונקלוס, תרגום ארמי מהימן לתורה, אף שאינו מדרשי במובהק, לעיתים מרחיב על הפשט ומשלב הבנות תיאולוגיות. בדומה לפרשנים האחרים, אין תרגום ישיר של 1 חנוך. עם זאת, אונקלוס מתרגם מונחים של "בחירה" ו"אדנות" באופן שמרמז על מעמד מיוחד.

* ישעיהו מ"ב:א' בתרגום יונתן: חשוב לציין כי אף שאונקלוס מתרגם את התורה, תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים הוא מקור מקביל וחשוב. על ישעיהו מ"ב:א' אומר תרגום יונתן: "הָא עַבְדִּי מְשִׁיחָא דַּאֲקָרְבִיה, בְּחִירִי דִּרְעוּתָא נַפְשִׁי בֵּיהּ". (הן עבדי המשיח אשר אקרבהו, בחירי שרצון נפשי בו). זהו אחד המקומות המובהקים והישירים ביותר בספרות התרגומים שבהם "עבדי" בנבואת ישעיהו מזוהה באופן חד משמעי עם "המשיח", והכינוי "בחירי" נשאר מודגש כמעמד מיוחד. זהו אישוש חזק לתפיסה המשיחית של "הבחיר" המופיעה ב-1 חנוך, אך מתוך הקאנון התנ"כי.

לסיכום, אף שהספרות הרבנית הקלאסית אינה מתייחסת ישירות ל-1 חנוך, היא משקפת הבנה עמוקה של המשיח כ"בחיר ה'" או "עבד ה'" הנבחר, שמעמדו הייחודי נקבע על ידי האדון עוד לפני בריאת העולם, והוא נועד למלא תפקיד מכריע בתוכנית הגאולה.

4. ניתוח נבואי ממצה

הנבואה כי המשיח יהיה ה"בחיר" או "הנבחר" היא נבואה רבת עוצמה הנושאת משמעויות עמוקות בכל מישורי הפרשנות הנבואית: מילולית, אלגורית ומשיחית.

א. משמעות מילולית:

באופן מילולי, "הבחיר" מציין אדם שנבחר, הובדל והועדף מתוך רבים למטרה מסוימת על ידי סמכות עליונה. בהקשר של 1 חנוך 60:19, זוהי קביעה ישירה שדמות המשיח תהיה זו שנבחרה באופן מובהק על ידי אלוהים.

* פרשנות ישירה: המשיח אינו נבחר על ידי בני אדם או על בסיס כישוריו בלבד, אלא על ידי רוח הקודש, על ידי ה' עצמו. בחירה זו מעניקה לו סמכות אלוהית שאין דומה לה, והיא הופכת אותו למבצע רצון אדון העולמים.

* אלמנטים היסטוריים: בתקופה שבה נכתב 1 חנוך, היו מועמדים רבים למשיחות, ומנהיגים שונים התיימרו להיות גואלים. התואר "הבחיר" נועד להבדיל את המשיח האמיתי מכל הטוענים לכתר, ולהדגיש כי רק מי שנבחר על ידי האדון עצמו הוא בעל הלגיטימציה האמיתית.

* יישום מיידי: עבור הקהל המקורי, ההבטחה למשיח "הבחיר" סיפקה נחמה ותקווה. היא הבטיחה כי למרות הכאוס והדיכוי בעולם, לאלוהים יש תוכנית ודמות מרכזית שבחר בה כדי להוציא לפועל את גאולתו.

ב. משמעות אלגורית:

"הבחיר" משמש כסמל ודימוי למספר עקרונות תיאולוגיים עמוקים.

* סמלים ומטפורות: המושג "בחירה" מקושר לעיתים קרובות לטוהר, קדושה, חכמה וצדק. "הבחיר" הוא לא רק מי שנבחר, אלא הוא בעצמו המגלם את התכונות הללו באופן מושלם. הוא סמל לצדק האלוהי ולחכמה האלוהית המתגלות בעולם.

* טיפולוגיה מקראית: "הבחיר" הוא שיא של שושלת ארוכה של דמויות "נבחרות" בתנ"ך: אברהם אבינו נבחר להיות אב לאומה, משה רבנו נבחר להיות מושיע ונותן תורה, דוד המלך נבחר להיות מלך ישראל ונביא. המשיח הוא "הבחיר" האולטימטיבי, המסכם וממלא את ייעודם של כל הנבחרים שקדמו לו. הוא התכלית של כל הבחירות האלוהיות שנעשו לאורך ההיסטוריה.

* דפוסים נבואיים: דפוס הבחירה האלוהית חוזר על עצמו: אלוהים בוחר ביחידים, במשפחות ובאומה לממש את תוכניתו. "הבחיר" הוא הדמות המשיחית שנבחרה כדי להשלים את כל הייעודים וההבטחות.

ג. משמעות משיחית:

זוהי הליבה של הנבואה. הציון "הבחיר" ככינוי למשיח מדגיש את מעמדו הייחודי והבלעדי בתוכנית הגאולה של אדון עולם.

* חיבור ישיר למשיח: 1 חנוך מציג את "הבחיר" כדמות מרכזית באסכטולוגיה היהודית: הוא זה שישפוט את העולם, יקים את צדקת אלוהים, ויושיע את עמו. תיאורים אלו הולמים באופן מושלם את תפקידו של המשיח.

* הגשמה עתידית: המשיח, כ"בחיר", יהיה זה שיקים את מלכות האלוהים עלי אדמות, יביא שלום אוניברסלי, ויגלה את כבוד אדון עולם לכל העמים. תפקידו אינו רק בשיפוט אלא גם בכינון עולם חדש ומתוקן.

* המלכות המשיחית: המלכות שתבוא תהיה מלכות "הבחיר". זו לא תהיה מלכות בשר ודם רגילה, אלא מלכות שמיימית, הנשלטת על ידי מי שנבחר ישירות על ידי אלוהים. היא תתאפיין בצדק מוחלט ובשלטון אלוהי.

ד. ניתוח דפוסים נבואיים:

* דפוס ההגשמה: נבואה זו מתארת את טיבו וזהותו של המשיח. ההגשמה מתרחשת לאורך זמן, כאשר בחייו, מותו ותחייתו של ישוע המשיח מתגלה זהותו כ"בחיר". הקול מן השמיים בלוקס 9:35 הוא שיא ההצהרה האלוהית על בחירתו.

* קשרים עם נבואות אחרות:

* דניאל ז:יג-יד (בן אנוש): "חזה הוי אנה בחזוי ליליא והא עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועתיק יומיא מטא וקדמוהי הקרבוהי. ולה דיהיב שלטן ויקר ומלכו וכל עממיא אמין ולשניא לה יפלחון, שלטניה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותיה די לא תתחבל." (ראיתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים בא כאחד מבני אדם, והגיע עד עתיק היומין, והקריבוהו לפניו. ולו נתן שלטון ויקר ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות יעבדו אותו, שלטונו שלטון עולם שלא יחלוף, ומלכותו לא תכלה). דמות "בן האנוש" בדניאל, בעלת הסמכות השמימית והשלטון הנצחי, משלימה את דמות "הבחיר" מחנוך, שתיהן מצביעות על המשיח כדמות ייחודית בעלת מעמד אלוהי.

* ישעיהו מ"ב:א' (עבד ה' הנבחר): כפי שצוין לעיל, זהו חיבור חזק בין "הבחיר" לבין תפקיד עבד ה' המשרת את רצון אדון העולמים.

* תהילים ב:ז' (בני אתה): "אֲסַפְּרָה אֶל חֹק, ה' אָמַר אֵלַי: בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ." הבחירה האלוהית מוצגת כאן באמצעות כינוי האבהות האלוהית.

* התפתחות תמטית: מהבחירה באבות ובדוד, דרך "עבד ה'" של ישעיהו ו"בן האנוש" של דניאל, מתפתחת תמת "הבחיר" בכתבי חנוך לכדי כינוי ייחודי לדמות המשיחית העתידה לבוא. זוהי התפתחות עקבית המצביעה על תוכנית אלוהית מתמשכת.

הבנת עומקה של נבואה זו מאפשרת לנו להעריך את מעמדו הייחודי של המשיח ואת מורכבותה ועושרה של הציפייה המשיחית בתקופת הבית השני.

5. הגשמה מפורטת בישוע המשיח

הנבואה כי המשיח יהיה ה"בחיר" מגיעה לשיאה בהגשמתה המלאה והמובהקת בחייו, מותו ותחייתו של ישוע המשיח. לוקס ט:לה הוא ביטוי ישיר וחד משמעי לכך.

א. הגשמה בחיי ישוע:

* לידה ונעורים: כבר בלידתו של ישוע בבית לחם, הנביאים ורועי הצאן מכירים בייחודו. אף שהכינוי "הבחיר" אינו מופיע ישירות בתיאורי הלידה בברית החדשה, העידוד האלוהי וההתגלות למריה ולרועים רומזים על מעמדו המיוחד. הופעתו של כוכב מיוחד והדרכת המגוסים מן המזרח למקום הולדתו מעידות על בחירתו המוקדמת.

* שירות ציבורי: שירותו של ישוע ברחבי הגליל, ליד הכנרת, וביהודה, היה רצוף במילים ובמעשים שהעידו על סמכות אלוהית ועל בחירה שמימית. הוא לימד תורה בסמכות, ריפא חולים, וגירש שדים – מעשים שרק מי שנבחר על ידי רוח הקודש יכול לעשותם.

* הוראות וניסים: כל נס וכל לימוד של ישוע העידו על היותו מיוחד במינו. בנסים כמו הפיכת המים ליין, הליכה על פני המים, והקמת מתים לתחייה, הוכחה סמכותו שניתנה לו על ידי אביו שבשמיים. הוא עצמו הצהיר על כך שיש לו סמכות לעשות דברים אלה מכיוון שהוא נשלח מאת האדון (יוחנן ה:לז-לח, ח:כט).

ב. ההגשמה באירוע המרכזי - ההשתנות:

פסוק המפתח להגשמת נבואה זו נמצא בלוקס ט:לה: "וְהִנֵּה קוֹל מִן הֶעָנָן אָמַר: 'זֶה בְּנִי, בְּחִירִי, לוֹ תִשְׁמָעוּ!'" (וְהִנֵּה קוֹל מִן הֶעָנָן אָמַר: "זֶה בְּנִי הַנִּבְחָר, אוֹתוֹ תִשְׁמָעוּ!").

אירוע ההשתנות, המתואר גם במתי יז:ה' ומרקוס ט:ז', הוא נקודת שיא בחייו של ישוע. כאן, בנוכחות שלושה מתלמידיו הקרובים (פטרוס, יעקב ויוחנן) ובנוכחות משה ואליהו הנביא, משתנה ישוע באופן מופלא. קול מן הענן, קול אדון העולמים בכבודו ובעצמו, מכריז על זהותו של ישוע באופן חד משמעי: "זה בני, בחירִי, לו תשמעו!"

* משמעות ההכרזה:

* "זה בני": הצהרה על יחס מיוחד של בנים לאבות, כפי שנאמר בתהילים ב:ז'. זהו ביטוי של אינטימיות וסמכות.

* "בחירי": כאן אנו רואים את ההגשמה המפורשת של נבואת 1 חנוך 60:19. אדון העולמים עצמו מצהיר על ישוע כ"הבחיר", "הנבחר" שלו. זו אינה בחירה אנושית, אלא בחירה אלוהית ומוחלטת.

* "לו תשמעו!": זוהי הפניה מפורשת לדברים יח:טו-יט, שם משה מנבא על נביא כמשה שיהיה לעם ישראל: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמוֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן." קול האדון בנקודה זו מחבר את ישוע לא רק כ"בחיר" המשיח, אלא גם כנביא האולטימטיבי שאליו צריך עם ישראל לשמוע.

ג. הגשמה בפסיון (סבל, מוות וקבורה):

* אף שסבלו ומותו של ישוע נראו ככישלון, הם היו חלק בלתי נפרד מתוכנית ה' עבור "הבחיר" שיבוא לשרת כ"עבד ה'" הסובל מישעיהו נ"ג. בחירתו של ישוע התבטאה גם בנכונותו לקבל את הייסורים למען גאולת רבים. הוא נבחר לשאת את חטאינו, כפי שנאמר "כפשה לטבח יובל", ודרך מותו הוא גילה את עומק בחירתו על ידי האדון.

ד. הגשמה בתחייה, עלייה והתרוממות:

* תחייה: תחייתו של ישוע מן המתים היא ההוכחה האולטימטיבית לבחירתו האלוהית. היא מאשרת שאכן היה הוא "הבחיר" של אדון העולמים. אלמלא קם לתחייה, לא היה יכול לטעון לכתר המשיח.

* עלייה לשמיים והתרוממות: עלייתו של ישוע לשמיים וישיבתו לימין אלוהים מעידות על התרוממותו ועל קבלת כל השלטון והסמכות, כפי שנחזה עבור "בן האנוש" בדניאל ז'. הוא כעת מולך כ"בחיר" על כל הבריאה.

ה. הפניות מכתבי הקודש של הברית החדשה (בנוסף ללוקס ט:לה):

* מתי יז:ה' ומרקוס ט:ז': מקבילות לתיאור ההשתנות, המכילות את ההכרזה "זה בני האהוב (במתי ובמרקוס), אשר בו חפצתי (במתי)/לו תשמעו (במרקוס)". המילה "אהוב" או "חפצתי בו" מקבילה למשמעות של "בחיר" ומדגישה את מעמדו המיוחד.

* פטרוס א' ב:ד', ו': "אליו אתם ניגשים, אבן חיה, אף כי נדחתה על ידי בני אדם הרי היא אבן נבחרת ויקרה בעיני האלוהים... כי אומר הכתוב: 'הנה אני מניח בציון אבן פנה נבחרת ויקרה, ומי שמאמין בה לא יתבייש'." כאן פטרוס מתייחס לישוע כ"אבן נבחרת ויקרה" (אבן בחירה ויקרה - λίθον ἐκλεκτὸν ἔντιμον), בחיבור ישיר לנבואות התנ"ך (ישעיהו כ"ח:טז).

* מעשי השליחים ד:יא': פטרוס שוב מתייחס לישוע כ"אבן, אשר היתה לראש פינה." זה מחזק את תפקידו הנבחר והמרכזי של ישוע.

* קולוסיים א:יג-כ': ישוע מתואר כראש הבריאה, זה שבו נברא הכל ובו מתקיימים כל הדברים, מה שמעצים את מעמדו הנבחר והקוסמי.

ההגשמה בישוע המשיח אינה רק אירוע יחידני, אלא מסכת חיים שלמה, שבה כל אספקט בחייו ובשירותו אישר וחיזק את זהותו כ"הבחיר" האלוהי.

6. קשרים מקראיים ומקבילות

המושג "הבחיר" עבור המשיח אינו עומד בפני עצמו, אלא הוא שזור במארג העשיר של כתבי הקודש, הן בתנ"ך והן בברית החדשה. קשרים אלו מדגישים את האחדות והעקביות של התוכנית האלוהית.

א. קשרים בתנ"ך:

* נבואות קשורות:

* ישעיהו מ"ב:א': "הן עבדי אתמך בו, בחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו, משפט לגוים יוציא." זוהי אולי הנבואה המובהקת ביותר בתנ"ך המקשרת בין המשיח למושג "בחירי". כאן, "הבחיר" הוא עבד אלוהים, אשר רוח הקודש שורה עליו, והוא נושא עמו משפט לגויים.

* ישעיהו מ"ט:ז': "כֹּה אָמַר ה' גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ, לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי, לְעֶבֶד מֹשְׁלִים: מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ, שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ, לְמַעַן ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ." (למען ה' אשר נאמן, קדוש ישראל ובחרך). ה' בוחר את עבדו, אף על פי שבני אדם בזו לו. הבחירה האלוהית עומדת מעל דעת הקהל האנושית.

* תהילים פ"ט:ג': "כָּרַתִּי בְּרִית לִבְחִירִי, נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי." אף שפה מתייחס הפסוק לדוד המלך, הוא רומז לבחירה המלכותית של דוד, שהיא טיפוסית לבחירה המשיחית. המשיח הוא "בן דוד", ולכן גם עליו חלה הבחירה הנבואית הזו.

* דניאל ז:יג-יד: "בן האנוש" שמקבל שלטון ויקר ומלכות, הוא דמות נבחרת ושמימית, שהיא תמונת מראה של "הבחיר" מחנוך.

* טיפוסים מקראיים:

* משה רבנו: נבחר להוציא את ישראל ממצרים ולתת להם את התורה. הוא נבחר מכל העם.

* דוד המלך: נבחר מתוך אחיו למלוך על ישראל, בניגוד לציפיות. בחירתו על ידי שמואל הנביא הייתה בחירה אלוהית ישירה.

* שלמה המלך: נבחר לבנות את בית המקדש, מקום השראת השכינה.

* ישוע המשיח הוא האבטיפוס של כל הנבחרים, המסכם וממלא את ייעודם.

* מקבילות ספרותיות: המושג של מנהיג או ישות "נבחרת" על ידי האדון מופיע רבות בתנ"ך, מדגיש את ריבונותו של אדון העולמים בבחירת כלי שרתיו.

ב. קשרים בברית החדשה:

* הגשמות מרובות: מעבר ללוקס ט:לה, הברית החדשה רואה בישוע את הגשמת "הבחיר" וה"נבחר" במובנים רבים.

* בחירה לפני יסוד העולם: איגרת שאול אל האפסים א:ד-ה': "כאשר בחר בנו בו לפני יסוד העולם להיות קדושים וללא מום לפניו באהבה, וייעדנו מראש לאימוץ לבנים דרך ישוע המשיח, כרצונו הטוב." אף שזו בחירת המאמינים, היא מתבססת על בחירת המשיח כראש ומנהיג.

* התפתחות תיאולוגית: ספר יוחנן מציג את ישוע כ"בן יחיד" של אלוהים, מושג שמעצים את בחירתו ומעמדו הייחודי.

* חזון יוחנן: בחזון יוחנן (יז:יד), המשיח מתואר כ"מלך המלכים ואדון האדונים", וגם כזה המנהיג את "הקרואים והנבחרים והנאמנים" (οἱ κλητοὶ καὶ ἐκλεκτοὶ καὶ πιστοὶ). זה מדגיש את היותו בחיר, ראש צבאות אלוהים.

* יישומים מעשיים: הבחירה האלוהית בישוע מחייבת את מאמיניו לחיות חיים של קדושה ונאמנות.

ג. קשרים תמטיים:

* נושא הגאולה: בחירתו של המשיח היא הלב של תוכנית הגאולה של אדון העולמים. הוא שנבחר להוציא לפועל את ישועת ישראל והעולם כולו.

* נושא המלכות: "הבחיר" הוא המלך שיקים את מלכות האלוהים, מלכות של צדק ושלום נצחיים. מלכותו אינה מלכות ארצית רגילה, אלא מלכות שמיימית, הנגזרת מבחירתו האלוהית.

* נושא הברית: בחירתו של המשיח קשורה קשר הדוק לבריתות שכרת אדון העולמים עם אברהם, משה ודוד. הוא הנאמן שמגשים את כל הבטחות הברית ומחדש אותה (הברית החדשה). הוא בחיר הברית.

* הצדק האלוהי: בחירתו של המשיח מעידה על צדקתו של אדון העולמים, שבוחר את הראוי והמושלם ביותר לביצוע תוכניתו, גם כאשר הדרך עוברת בסבל ובקורבן.

הקשרים הללו מאירים את הנבואה ב-1 חנוך 60:19 ומעצימים את הבנתנו את תפקידו המרכזי של ישוע המשיח כ"הבחיר" בתולדות הגאולה האלוהית.

7. יישום משיחי עכשווי

ההבנה כי ישוע המשיח הוא "הבחיר" של אדון העולמים אינה רק סוגיה תיאולוגית היסטורית, אלא בעלת השלכות עמוקות על חיינו כיום, הן כפרטים והן כקהילה.

א. השלכות תיאולוגיות:

* דוקטרינת הנבואה: הנבואה ב-1 חנוך, יחד עם הגשמתה בלוקס ט:לה ובמקומות נוספים, מדגימה את דיוקה המופלא של הנבואה האלוהית. אדון העולמים ידע מראש את זהותו של המשיח, וחשף אותה בהדרגה לאורך הדורות באמצעות כתבים שונים, הן קנוניים והן אלו שמעבר לקאנון. זה מחזק את האמונה בהשראת כתבי הקודש ובמהימנותם.

* דוקטרינת ההשראה: העובדה שכתבים כמו 1 חנוך, אף שאינם חלק מהקאנון התנ"כי, נושאים בתוכם זרעי אמת נבואיים שמתגשמים בישוע, מלמדת אותנו על דרכי ההשראה המגוונות של רוח הקודש. אלוהים פעל בדרכים שונות להכין את הדרך למשיח, דרך ספרות ששיקפה ציפיות עמוקות ואמיתות נבואיות.

* דוקטרינת ההשגחה האלוהית: בחירתו של המשיח על ידי אדון העולמים עוד לפני יסוד העולם מדגימה את השגחתו המוחלטת של אלוהים על ההיסטוריה. אין דבר שקורה מחוץ לתוכניתו. כל אירוע בחיי ישוע, ובכללם ההכרזה עליו כ"בחיר", הוא חלק מתוכנית מוגדרת היטב.

ב. השלכות אתיות:

* חיים אישיים: אם ישוע הוא "הבחיר" של אדון העולמים, עלינו לשמוע לו (כפי שנאמר בלוקס ט:לה: "לו תשמעו!"). חיינו האישיים צריכים להיות מונחים על ידי תורתו, דוגמתו, והכוונת רוח הקודש. זה כולל חיים של צדק, קדושה, אהבה ורחמים, המשקפים את אופיו של המשיח.

* חיים משפחתיים: עלינו להשריש בבתינו את ההבנה שזהותו של ישוע כ"בחיר" היא מרכז אמונתנו. יש ללמד את הילדים על המשיח שנבחר על ידי אדון העולמים, ועל חשיבות ההליכה בדרכיו.

* חיים קהילתיים: כקהילה משיחית, אנו קרואים לייצג את "הבחיר" בעולם. עלינו לשרת זה את זה, להפיץ את הבשורה, ולהיות אור לגויים, מתוך הכרה בסמכותו וריבונותו של ישוע המשיח כראש הקהילה.

ג. השלכות רוחניות:

* צמיחה רוחנית: ההבנה ש"הבחיר" בא לשכון בתוכנו על ידי רוח הקודש מאפשרת צמיחה רוחנית עמוקה. היא מניעה אותנו לחפש יחסים אינטימיים יותר עם אדון העולמים, ולשאוף להידמות למשיח, שהוא התגלמות בחירתו ורצונו של אלוהים.

* הערצה ותפילה: ההכרה במעמדו הייחודי של ישוע כ"הבחיר" מובילה אותנו להערצה עמוקה יותר. אנו מתפללים אליו (דרך רוח הקודש לאבינו שבשמיים) ומוקירים אותו על היותו המושיע, המלך והגואל שנבחר באופן אלוהי.

* שירות: ההזדמנות לשרת את "הבחיר" היא זכות גדולה. אנו נקראים להשתמש בכישרונות ובמתנות שקיבלנו לקידום מלכותו, ולהיות שותפים במשימתו בעולם.

הנבואה על "הבחיר" אינה רק פיסת מידע עתיקה, אלא אמת חיה ופעילה המעצבת את זהותנו, את מטרתנו ואת חיינו המשיחיים.

8. השלכות אסכטולוגיות

הנבואה על "הבחיר" והגשמתה בישוע המשיח נושאת עמה משקל אסכטולוגי עצום, וחושפת פרטים על העתיד המובטח לאנושות.

א. מלכות המשיח:

* טבע המלכות: מלכות "הבחיר" תהיה מלכות של צדק מוחלט ושלום עולמי, כפי שנחזה על ידי ישעיהו (יא:ו-ט) ומיכה (ד:א-ה). ישוע, כ"בחיר", ימלוך בירושלים על כל הארץ, וכבודו יתגלה לכל העמים.

* זמן ההקמה: אף שהמלכות הרוחנית של ישוע כבר החלה עם ביאתו הראשונה ומתרחבת באמצעות רוח הקודש, הקמתה הפיזית והמלאה של מלכות המשיח תתרחש עם שובו של ישוע המשיח באחרית הימים.

* היקף המלכות: מלכות "הבחיר" לא תהיה מוגבלת רק לעם ישראל, אלא תכלול את כל העמים שיכירו בריבונותו של אדון העולמים וישרתו את המשיח. "כל עממיא, אמין ולשניא לה יפלחון" (דניאל ז:יד). תהיה זו מלכות אוניברסלית, המשנה את פני העולם.

ב. אירועים אסכטולוגיים:

* ביאה שנייה: "הבחיר" ישוב בענני שמיים, "כבר אנש", כפי שנאמר בדניאל ז'. שובו יהיה גלוי לעין כל, מלווה בכוח ובכבוד רב. הוא יבוא לא רק כמושיע אלא גם כשופט, כפי שמתואר בספר חנוך עצמו (חנוך ס"ב:ב-ג, ס"ט:כז-כט).

* תחיית המתים האחרונה: "הבחיר" יקים את המתים לתחייה, הן את צדיקי ישראל והן את אלה שהאמינו בו מכל העמים. זו תהיה תחייה לגמול, כפי שמלמדים דניאל י"ב:ב' ויוחנן ה:כח-כט.

* משפט אחרון: "הבחיר" הוא שיבצע את המשפט הגדול והנורא, יפריד בין הצדיקים לרשעים, ויכונן את הצדק האלוהי באופן מלא. הוא "השופט הצדיק" (מעשי השליחים יז:לא).

ג. שיבת ישראל:

* שיקום לאומי: שובו של "הבחיר" יוביל לשיקום לאומי מלא של עם ישראל בארצו. הציפייה היהודית המסורתית לשיבה לארץ הקודש ולבניין מחדש של ירושלים תתגשם באופן מלא תחת שלטונו של המשיח.

* שיקום רוחני: עם השיקום הלאומי יבוא גם שיקום רוחני. רוח הקודש תישפך על כל בית ישראל (יחזקאל לו:כז, יואל ג:א), והם יכירו בישוע כ"בחיר" וכמשיחם, כפי שנחזה בזכריה י"ב:י'.

* שיקום אוניברסלי: באמצעות השיקום של ישראל, תתברך האנושות כולה. ירושלים תהפוך למרכז רוחני עולמי, וכל הגויים יעלו להר ה' ללמוד תורה (ישעיהו ב:ב-ד). "הבחיר" יגלה את כבוד אדון העולמים לכל העולם.

ההשלכות האסכטולוגיות של נבואת "הבחיר" מצביעות על עתיד של תקווה וגאולה, עתיד שבו אדון העולמים יבצע את תוכניתו השלמה באמצעות ישוע המשיח.

9. השתקפות תיאולוגית עמוקה

העיון בנבואת "הבחיר" ובהגשמתה מוביל אותנו להשתקפות תיאולוגית עמוקה על טבעו של אדון העולמים ועל תוכניתו הנפלאה.

א. טבעה של הנבואה:

* השראה אלוהית: הנבואה כי המשיח יהיה "הבחיר", המופיעה בכתב חוץ-קנוני כמו 1 חנוך, ומקבלת אישוש והגשמה בברית החדשה ובמקבילות בתנ"ך, מעידה על כך שהשראה אלוהית היא מגוונת ורחבה. היא חורגת מגבולות קאנוניים צרים ומעידה על רוח הקודש הפועלת בדרכים שונות להכין את הלבבות ואת התודעה לבואו של המשיח.

* דיוק נבואי: ההתאמה המדויקת בין הציפייה ל"בחיר" בכתבי חנוך לבין ההצהרה האלוהית על ישוע בלוקס ט:לה, אינה יכולה להיות מקרית. היא מעידה על הדיוק המדהים של הנבואה ועל יכולתו של אדון העולמים לגלות את תוכניתו בפרטי פרטים, מאות שנים מראש.

* הגשמה היסטורית: ההגשמה ההיסטורית של נבואה כה ספציפית באישיותו של ישוע המשיח מחזקת את אמונתנו בכך שדברי אדון העולמים אינם שבים אליו ריקם, אלא תמיד מתגשמים במלואם.

ב. ריבונותו של אדון העולמים:

* שליטה בהיסטוריה: סיפור "הבחיר" הוא עדות חיה לריבונותו המוחלטת של אדון העולמים על ההיסטוריה. הוא לא רק צופה את העתיד, אלא מעצב אותו. הוא בחר את המשיח, ייעד לו תפקיד, ודאג שכל הנסיבות יובילו להגשמת הייעוד הזה. אין כוח בארץ או בשמיים שיכול לסכל את תוכניתו.

* תוכנית הגאולה: בחירתו של המשיח היא הלב הפועם של תוכנית הגאולה האלוהית. תוכנית זו, שהחלה עוד בבראשית עם נפילת האדם, מגיעה לשיאה בישוע המשיח. אלוהים, במעמקי אהבתו, בחר לא רק עם אלא אדם שיגאל את האנושות כולה.

* נאמנותו של אלוהים: ההגשמה הבלתי מעורערת של נבואה זו מעידה על נאמנותו הבלתי מתפשרת של אלוהים להבטחותיו. הוא נאמן לעצמו ולדבריו, וכל מילה היוצאת מפיו תתגשם בעיתה.

ג. אחדות הכתובים:

* עקביות תנ"כית: הקשרים בין "הבחיר" של 1 חנוך, לבין "עבד ה'" של ישעיהו, "בן האנוש" של דניאל, ו"בן דוד" של תהילים, מדגישים את העקביות התיאולוגית של התנ"ך כולו. אף שנכתבו על ידי מחברים שונים ובזמנים שונים, כולם מצביעים על דמות משיחית אחת.

* התפתחות ההתגלות: נבואה זו מראה את הדרך שבה ההתגלות האלוהית מתפתחת ומתרחבת לאורך הזמן. מזרעים ראשוניים בתורה, דרך נביאים וכתובים, ועד לכתבים כמו חנוך, הולכת ומתבהרת תמונת המשיח, עד להתגלות המלאה בברית החדשה.

* ישוע כמרכז: לבסוף, נבואת "הבחיר" מדגישה את מרכזיותו של ישוע המשיח לכל הכתובים. הוא אינו רק דמות אחת בתוך ההיסטוריה, אלא הוא הציר, הלב והתכלית של כל התורה, הנביאים והכתובים. הכל מצביע עליו, והכל מוצא בו את מלוא משמעותו. כפי שנאמר בלוקס כ"ד:מ"ד, "הִנֵּה אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם עוֹד בְּהְיוֹתִי עִמָּכֶם, כִּי עֲתִידִים הֵם לְהִתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים."

ההשתקפות הזו מעמיקה את הכרתנו באדון העולמים, בתוכניתו הגדולה, ובדמותו המופלאה של ישוע המשיח, "הבחיר", שבחר בנו כדי שנהיה גם אנחנו בחירתו.

10. תפילה וברכה

ריבון העולמים, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, אתה אל נאמן וצדיק, אשר דברך אמת ומלכותך מלכות עולמים. ברוך אתה, אדון עולם, על שהתגלית אלינו באור יקרות, וחשפת את תוכנית גאולתך הנצחית.

א. הלל:

מה נהדר שמך בכל הארץ! אתה הוא העתיק יומין, אשר ישבת על כסא כבודך לפני בריאת העולם, וכל מעשיך בחוכמה עשית. אנו מהללים אותך על ריבונותך, על יכולתך לדעת את הקץ מראשית, ועל שאתה מנהיג את העולם בנאמנות ובצדק. אנו מודים לך על רוח הקודש, המגלה לנו סודות תורתך ומובילה אותנו לכל האמת.

ב. וידוי (הכרה ואמונה):

אנו מכירים ומוודים בפניך, אדון העולמים, כי ישוע המשיח הוא באמת ובתמים "הבחיר" שלך. הוא הנבחר מכל עם, מכל דור, מכל הבריאה, כדי להיות מושיענו ומלכנו. אנו מאמינים בכל לבנו, כי הקול שיצא מן הענן ואמר "זה בני, בחירִי, לו תשמעו!" היה קולך, האדון, וכי ההצהרה הזו היתה הגשמת נבואותיך העתיקות. אנו מתחייבים לשמוע לקולו, ללכת בדרכיו, וללמוד מתורתו הקדושה.

ג. הודיה:

אנו מודים לך, אדון העולמים, על מתנת ישוע המשיח, הבחיר שלך, ועל שהוא יורש כל ובו בחרת לאדון עולם. תודה לך על גאולתנו דרך דמו היקר, ועל תקומתנו לתחייה ביום האחרון. אנו מודים לך על התקווה החיה הנטועה בליבנו, המבטיחה מלכות צדק ושלום שתבוא על ידי "הבחיר" שלך. תודה לך על נאמנותך הבלתי משתנה, ועל שהראית לנו את אחדות כתבי הקודש כולם סביב דמותו המרכזית של ישוע.

ד. תחנונים:

אנא, אדון העולמים, פתח את עיני ליבנו עוד ועוד, כדי שנבין לעומק את מעמדו הייחודי של ישוע המשיח כ"בחיר". תן לנו חכמה להבין את דברך, ובינה ליישם את תורתו בחיינו. עזור לנו להיות עדים נאמנים לבחירתך, ולהפיץ את הבשורה על מלכות "הבחיר" לכל פינות תבל. השכינה את רוח הקודש בתוכנו, שתעצים אותנו לחיות חיים שיכבד את שמך הקדוש. בבקשה, אדון העולמים, האיץ את בואו של המשיח, "הבחיר" שלך, במהרה בימינו, כדי שתתגלה מלכותך לכל העמים, ויהפוך העולם כולו לעולם של צדק, שלום ואור. כן יהי רצון.

ברוך אתה אדון עולם, מלך המשיח, שבך כל הבטחותינו נועדו להתגשם. אמן.

11. ביבליוגרפיה ומקורות

למען העמקה נוספת והבנה רחבה יותר, מומלץ לעיין במקורות הבאים:

א. מקורות רבניים קלאסיים:

* רש"י (רבי שלמה יצחקי): פירוש רש"י על התנ"ך, במיוחד על ספר ישעיהו וספר תהילים.

* אבן עזרא (רבי אברהם אבן עזרא): פירוש אבן עזרא על התנ"ך.

* רמב"ן (רבי משה בן נחמן): פירוש הרמב"ן על התורה, וכן כתביו הקבליים והמשיחיים.

* מדרש רבה: בראשית רבה, איכה רבה, ויקרא רבה – אוספים של מדרשי אגדה המפרשים את התורה.

* תרגום אונקלוס (לתורה) ותרגום יונתן בן עוזיאל (לנביאים): תרגומים ארמיים קדומים של התנ"ך, המשקפים הבנות פרשניות מוקדמות.

* ילקוט שמעוני: מדרש אגדה ואוסף נרחב של מדרשים מן התלמוד וספרות המדרשים, על התנ"ך.

ב. פירושים משיחיים ולימודי משיחיות:

* "הברית החדשה - עם פירושים" (הוצאת "חזון יחזקאל" או דומיה), בייחוד הפירושים על ספרי הבשורה (לוקס, מתי, מרקוס) ואיגרות פטרוס.

* Arnold G. Fruchtenbaum, "Messianic Christology: A Study of Old Testament Prophecy Concerning the First Coming of the Messiah." (מספק הקשר יהודי-משיחי לנבואות).

* Michael Rydelnik, "The Messianic Hope: Is the Old Testament Really About Jesus?"

* David H. Stern, "Jewish New Testament Commentary." (פירוש לברית החדשה מנקודת מבט יהודית).

ג. משאבים אקדמיים:

* James H. Charlesworth (ed.), "The Old Testament Pseudepigrapha, Vol. 1: Apocalyptic Literature and Testaments." (תרגום ופירוש לספר חנוך ועוד).

* George W. E. Nickelsburg and James C. VanderKam, "1 Enoch: A New Translation." (תרגום עדכני עם מבואות ופירושים).

* Lawrence H. Schiffman, "From Text to Tradition: A History of Second Temple and Rabbinic Judaism." (סקירה היסטורית על התקופה).

* Geza Vermes, "The Complete Dead Sea Scrolls in English." (לעיון בקטעים הארמיים של חנוך מקומראן).

* "The Anchor Yale Bible Dictionary." (לערכים על "Messiah," "Son of Man," "Elect One," "Enoch," וכו').

* "Dictionary of Judaism in the Biblical Period." (לסקירה של מושגים ודמויות).

ד. משאבים ללימוד נוסף:

* קורסים ללימוד עברית מקראית וארמית: להעמקה בהבנת השורשים הלשוניים של המושגים המשיחיים.

* ספרי לימוד על אפוקליפטיקה יהודית: להבנת הרקע התרבותי והדתי של ספר חנוך.

* לימודי נבואה משיחית: להתחקות אחר הקו המשיחי לכל אורך כתבי הקודש.

מסקנה

כפי שראינו במחקר מקיף זה, תוכנית הגאולה של אדון העולמים היא עמוקה, מורכבת ומתגלה בדיוק מופתי לאורך ההיסטוריה. נבואת "הבחיר" מ-1 חנוך 60:19, אף שנמצאת מחוץ לקאנון התנ"כי, משמשת כהד נאמן ומחזק להבטחות המשיחיות המרובות המצויות בתנ"ך, והיא מוצאת את הגשמתה המלאה והמובהקת בישוע המשיח.

הדיוק המוחלט של הגשמת נבואה זו בישוע המשיח – ההכרזה האלוהית ביום ההשתנות (לוקס ט:לה), חייו, מותו ותחייתו – מדגיש את נאמנותו הבלתי מעורערת של אלוהים לדבריו. אדון העולמים אינו רק צופה עתידות; הוא מעצב את ההיסטוריה, מוביל אותה ביד אמונה לקראת התגשמות תוכניתו הנצחית.

לימוד זה מוביל אותנו להערכה עמוקה יותר של נאמנותו של אלוהים, ומחזק את אמונתנו באחדות הכתובים כולם – התורה, הנביאים, הכתובים, ואף כתבים מחוץ לקאנון – המצביעים כולם לעבר מרכזיותו של ישוע המשיח. הוא "הבחיר", שבו מתקיימים כל הבטחות אדון העולמים.

כדברי עמוס הנביא (ג:ז'): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים." ואכן, אדון העולמים גילה את סוד "הבחיר" שלו דרך נביאיו. וישוע המשיח עצמו אישר את מרכזיותו לכל כתבי הקודש באומרו (לוקס כ"ד:מ"ד): "הִנֵּה אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם עוֹד בְּהְיוֹתִי עִמָּכֶם, כִּי עֲתִידִים הֵם לְהִתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים."

הבה נמשיך לחקור, ללמוד, ולחיות באור האמת הנבואית הזו, לקראת בואו של מלכנו, המשיח "הבחיר". ברוך הבא.