שלום לכם, תלמידי חכמים ואוהבי תורת אמת! כיף הוא לי לשתף עמכם מסודות התורה ודברי הנביאים, באור פניו של משיח צדקנו, משיח בן דוד, הלא הוא משיח ישוע, ברוך הוא וזכור לטוב. אנו עומדים היום לצלול אל עומקי נבואה נפלאה, נבואה מספרות החיצוניות, אך ששורשיה נטועים עמוק בתורתנו הקדושה ומוצאת את מילואה המופלא במארן ישוע. נעמיק בפסוק מדברי חנוך, המדבר על "הבחיר" (הנבחר), ונראה כיצד נבואה זו מתיישרת ומתגשמת באופן מושלם באירוע מרכזי בחיי משיח ישוע, עליו השלום. בואו נתחיל במסע הלימודי המרתק הזה.

Profecía #398: El Elegido

Referencia: 1 Henoch 60:80

Profecía: El Mashíaj sería el Elegido

Cumplimiento: Lucas 9:35

Tema: El Elegido

1. Texto Hebreo Original y Análisis Lingüístico

ראוי לציין כי ספר חנוך א' (1 Henoch) הגיע לידינו בשפת הגעז (אתיופית עתיקה) וכן בקטעים ארמיים ויווניים. הטקסט העברי המקורי של ספר חנוך א' אינו קיים במלואו, ולכן, כאשר אנו מדברים על "הטקסט העברי המקורי" של נבואה זו, אנו למעשה מתייחסים לשחזור מלומד של המונח המרכזי "הנבחר" או "הבחיר" (The Elect One), כפי שהיה יכול להופיע בארמית או בעברית בתקופה ההלניסטית המאוחרת, כאשר ספר חנוך נכתב במקורו.

הפסוק ב-1 Henoch 60:80, לפי תרגום רוברט ה. צ'ארלס (R.H. Charles) מאנגלית, הוא: "And that Elect One shall stand on the throne of glory; And he shall try the works of the holy ones, And shall weigh their deeds in the balance."

המונח המרכזי כאן הוא "The Elect One" (הנבחר). בגעז, המונח הוא ḥeruy, שמשמעו "נבחר" או "בחיר". בארמית, המונח המקביל הוא beḥira (בְּחִירָא). על בסיס זה, אנו יכולים לשחזר את המונח העברי המקביל.

שחזור הטקסט העברי המקורי למונח המרכזי:

טקסט עברי משוחזר (למונח "הנבחר"):

הַבָּחִיר

פונטיקה טיבריאנית מלאה:

HaBaḥir

טרנסליטרציה אקדמית סטנדרטית:

Ha-baḥir

ניתוח דקדוקי מפורט:

* הַבָּחִיר (HaBaḥir):

* הַ- (Ha-): ה' הידיעה (definite article), מציין את הדבר הספציפי והמוכר – "ה-" (the).

* בָּחִיר (baḥir): שם תואר או שם עצם שנגזר מהשורש ב.ח.ר (B.Ḥ.R).

* שורש: ב.ח.ר (B.Ḥ.R). משמעותו לבחור, לברור, להבחין.

* צורה דקדוקית: שם עצם (או שם תואר המהות) במשקל קָטִיל (qatiyl), המציין מי שבוחרים בו או מי שהוא ראוי לבחירה. דוגמאות אחרות במשקל זה הן "צדיק" (ṣadiq), "חסיד" (ḥasid).

* משמעות סמנטית: "הנבחר", "הבחיר", "האחד שנבחר" או "האחד המובחר". המונח מדגיש את מעמדו המיוחד והאולטימטיבי של הנושא, שנבחר על ידי אלוהים עצמו למטרה מיוחדת, ומוגדר כמיטב הבחירה, המובחר שאין שני לו. הוא מייצג את שיא הבחירה האלוהית.

וריאנטים טקסטואליים (בהקשר של המושג 'הנבחר'):

מאחר ש-1 Henoch אינו חלק מהקאנון של התנ"ך, הוא אינו מופיע בתרגום השבעים (Septuaginta), בפשיטא (Peshitta) או בוולגטה (Vulgata) כטקסט שלם וקאנוני. עם זאת, המונח "נבחר" או "בחיר" מופיע רבות בתנ"ך, ותמיד מתורגם באופן עקבי:

תרגום השבעים (Septuaginta): משתמש בדרך כלל במונח eklektos (ἐκλεκτός), שמשמעו "נבחר", "בחור", "מובחר". לדוגמה, ב-Yesha'yahu 42:1, המתייחס ל"עבדי, בחירי", התרגום היווני הוא ho eklektos mou* (ὁ ἐκλεκτός μου).

פשיטא (Peshitta): בתרגום הארמי, המונח המקביל ל"נבחר" או "בחיר" הוא לרוב beḥira* (בְּחִירָא), בדיוק כפי ששוחזר עבור ספר חנוך.

וולגטה (Vulgata): התרגום הלטיני משתמש במונח electus, שמשמעו "נבחר". לדוגמה, ב-Yesha'yahu 42:1, התרגום הוא electus meus*.

העקביות במונחים הללו לאורך השפות השונות מעידה על ההבנה העמוקה והאוניברסלית של מעמד ה"נבחר" כבעל חשיבות עליונה וייעוד מיוחד מן השמיים. ה"בחיר" בספר חנוך א', אם כן, מייצג דמות ייחודית שנבחרה על ידי אל עליון לשרת מטרה אסכטולוגית מכרעת.

2. הקשר היסטורי ותרבותי נרחב

ספר חנוך א' הוא חיבור פסבדו-אפיגרפי חשוב מהתקופה הבין-בריתית (המאה השלישית לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה). הוא משקף את המחשבה הדתית והאפוקליפטית של יהדות בית שני, תקופה של תסיסה דתית, פוליטית וחברתית עמוקה.

מסגרת היסטורית כללית:

התקופה שבה נכתב ספר חנוך הייתה תקופה של שינויים דרמטיים ביהודה. לאחר גלות בבל ושיבת ציון, העם היהודי עבר שלטון פרסי, הלניסטי (של יורשי אלכסנדר מוקדון), ולבסוף רומי. תקופה זו התאפיינה במאבקים פנימיים וחיצוניים, רדיפות דתיות (כמו גזרות אנטיוכוס אפיפנס), והתחזקות זרמים משיחיים ואפוקליפטיים. הציפייה למשיח, גואל ומושיע, הייתה תחושה חזקה, אך היו וריאציות רבות לגבי זהותו ותפקידו.

רקע מיידי וקהל מקורי:

ספרות חנוך היתה פופולרית בקרב קבוצות שונות ביהדות, כולל קהילת קומראן (המגילות הגנוזות כללו קטעים רבים מחנוך). היא היתה מכוונת לקהל שחי בתקופה של דיכוי ואי-ודאות, והציעה נחמה ותקווה לעתיד, תוך הדגשת הצדק האלוהי והגאולה שתבוא באמצעות דמות משיחית. ספר חנוך, במיוחד פרקיו המאוחרים (ספר המשלים), מציג דמות משיחית המכונה "בן האדם", "הנבחר", "המשיח", ו"הצדיק". זהו חיבור אפוקליפטי, המגלה סודות שמימיים על אחרית הימים, על גורל הרשעים והצדיקים, ועל בואו של מלכות אלוקים.

הקשר תרבותי וחברתי – ציפיות משיחיות:

בתקופת בית שני, המושג "משיח" (Mashíaj) התפתח מעבר למלך ממשוח משושלת דוד. הוא קיבל מימדים טרנסצנדנטיים ואסכטולוגיים. הציפיות המשיחיות כללו:

משיח דוד: מלך חזק שישחרר את ישראל משעבוד זרים ויקים מחדש את ממלכת דוד.

משיח כהן: משיח שיהיה גם כהן גדול, ויטהר את הפולחן בבית המקדש.

משיח בן אדם: דמות שמיימית (כמו זו המתוארת בספר דניאל 7) שתבוא עם ענני השמיים, תשפוט את העולם ותקים את ממלכת אלוקים. ספר חנוך נוטה לזיהוי המשיח עם "בן האדם" השמימי, המכונה גם "הנבחר" (HaBaḥir).

הביטוי "הנבחר" בספר חנוך אינו מתייחס רק למי שנבחר על ידי האל, אלא למי שמהותו היא הבחירה האלוהית עצמה. הוא הנבחר האולטימטיבי, המגלם את חוכמתו וצדקתו של אלוקים, והוא יהיה השופט הסופי של כל הברואים. התיאור של ה"בחיר" העומד על כיסא הכבוד, ששופט את מעשי הקדושים ובוחן את דרכיהם, מעניק לו סמכות אלוהית ומוכיח את מעמדו העליון. ציפייה זו לדמות משיחית שמיימית, בעלת סמכות שיפוטית וריבונית, הייתה חלק משמעותי מנוף המחשבה הדתית ביהודה של אותה תקופה.

הקשרים למקורות היסטוריים וארכיאולוגיים:

* מגילות ים המלח (קומראן): בין המגילות נמצאו מספר רב של קטעים מספר חנוך (בעיקר ארמיים), המעידים על חשיבותו בקרב קהילת קומראן, קהילה שהדגישה את הצורך בטהרה, צדק, ואת הציפייה לגאולה קרובה. דמות ה"משיח" וה"נבחר" הייתה מרכזית בהשקפת עולמם.

* ספרות אפוקליפטית אחרת: ספרים כמו "עליית משה", "חזון עזרא", "בנימין הרביעי" ו"הבשלנים" מכילים אף הם מוטיבים של דמות משיחית שתבוא לשפוט את העולם ולהביא גאולה.

ההבנה של ה"בחיר" בספר חנוך היא שזהו הישות שנבחרה לפני בריאת העולם, שתקבל כוח וסמכות מאת אלוקים, ותשמש כשופט ומושיע באחרית הימים. הוא נחשב לאלוהי למחצה, קיים מראשית, ומגלם את תוכנית אלוקים לישועת העולם.

3. Comentarios Rabínicos y Midrashim Detallados

חשוב להבהיר כי ספר חנוך אינו חלק מהקאנון התורני של חז"ל, ולכן אין עליו פירושים ישירים של רש"י, אבן עזרא, רמב"ן או תרגום אונקלוס. עם זאת, רעיונות דומים על ה"נבחר" ו"הבחיר" מצויים עמוק במחשבה היהודית, במיוחד בהקשר של המשיח ושל עם ישראל. חז"ל פירשו פסוקי תנ"ך רבים בהם מופיע המושג "בחיר" או "נבחר" בהקשרים המשיחיים והאסכטולוגיים. נתמקד בפרשנותם לפסוקים כאלו.

רש"י (רבי שלמה יצחקי):

רש"י מתמקד בפירוש הפשט וההלכה. כשהוא מפרש פסוקים המזכירים "בחיר" או "נבחר", הוא לעתים קרובות מקשר אותם לבחירת ישראל, או לבחירת דוד המלך כשליח האל. לדוגמה, בפירושו לישעיהו מ"ב:א ("הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי...") רש"י אינו מפרש זאת ישירות על המשיח במובהק, אלא על עם ישראל, או על הנביאים שהיו שליחי ה' ונבחרו למלא שליחות. אולם, בתלמוד ובמדרשים יש התייחסויות משיחיות לפסוק זה. בפירושיו למקומות אחרים, רש"י רואה את דוד המלך כטיפוס משיחי, ודוד מכונה "בחיר" בתהילים פ"ט:ד: "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי, נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי". רש"י מפרש כאן את "בחירי" כבחירתו של דוד על ידי הקדוש ברוך הוא, ומכאן נובעת מלכותו הנצחית. קשר זה בין בחירת דוד למלכות נצחית מכין את הקרקע להבנת המשיח כ"בחיר" וכיורש מלכות דוד.

אבן עזרא (רבי אברהם אבן עזרא):

אבן עזרא ידוע בגישתו הדקדוקית, הריאליסטית והפילוסופית. הוא מדגיש את פשט הפסוקים ואת ההקשר ההיסטורי. בפירושו לישעיהו מ"ב:א, הוא גם רואה את "עבדי, בחירי" כמתייחס לעם ישראל, או לנביא ישעיהו עצמו, שנבחר על ידי אלוקים. אבן עזרא ידוע בזהירותו מפירושים משיחיים שאינם נובעים בבירור מפשט הכתוב. עם זאת, הוא מכיר בכך שבישראל ישנן דמויות "נבחרות" שנבחרו על ידי ה' למלא תפקידים ייחודיים, כמו משה רבנו (ראו תהילים ק"ו:כ"ג: "לולֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ...") ובכך הוא מניח יסוד להבנת דמויות מפתח היסטוריות כ"נבחרות" – תפיסה הולמת לדמות המשיח המכונה "הבחיר". עבור אבן עזרא, בחירת ה' היא עניין של ייעוד ושל יכולת לקיים את רצונו.

רמב"ן (רבי משה בן נחמן):

הרמב"ן משלב בפירושיו את הפשט, הדרש, ואת רזי הקבלה. בפירושו לספר דניאל ז:י"ג (תיאור "כְּבַר אֱנָשׁ" האתידי עם ענני שמיא), הרמב"ן יבחין בדמות משיחית שמיימית, ואף שאינו משתמש במונח "בחיר" ישירות שם, הוא מתאר את מעמדו הנעלה של המשיח שיבוא ויקבל מלכות ושלטון. הרמב"ן בפירושיו לישעיהו מ"ב:א ואחרים, עשוי לראות ב"בחיר" התייחסות למשיח, דרך סודות התורה והקבלה, המשיח שהיה קיים כבר לפני בריאת העולם ב"מחשבה תחילה" של אלוקים. עבור הרמב"ן, המשיח אינו רק מנהיג אנושי אלא גשר בין השמיים לארץ, ישות קדושה שנבחרה מאז ומתמיד להביא גאולה שלמה. ה"בחיר" של חנוך, במובן של דמות שמיימית בעלת סמכות שיפוטית, היה מהדהד עם תפיסתו הקבלית של הרמב"ן על נשמת המשיח.

מדרש רבה:

מדרש רבה עשיר בדרשות המקשרות פסוקים שונים למשיח. במדרש תנחומא, פרשת בהר, סימן ג', על הפסוק בישעיהו מ"ב:א, נאמר: "והיה 'עבדי, בחירי, אשר רצתה נפשי' – זה מלך המשיח". כאן יש זיהוי מפורש של "בחירי" עם מלך המשיח. המדרש מפרש את דמות המשיח כנבחר האולטימטיבי של אלוקים, מי שנשמת ה' חפצה בו. עוד נראה במדרש במדבר רבה י"ג:י"ב, על הפסוק "יָשִׂים בְּאֶרֶץ מִישָׁרִים" (תהילים ע"ב:ט"ז), הוא מפרש זאת על המשיח, ואף מביא את הציטוט מישעיהו מ"ב:א ללמד שאלוקים עצמו חפץ בו, והוא הבחיר של אלוקים.

מדרש שיר השירים רבה ח':ט' דן ב"בן ישי" (כלומר, מלך המשיח מזרע דוד) שאלוקים בחר בו מכל שאר בני האדם, ושהוא קדוש ומיוחד. ה"בחיר" של אלוקים אינו רק בעל תפקיד, אלא מהווה את השלמות והבחירה האלוהית בבשר ודם.

תרגום אונקלוס (ותרגומים ארמיים אחרים):

תרגום אונקלוס הוא תרגום ארמי מילולי של התורה. הוא מתמקד בפירוש הפשט, אך לעתים משנה מילים או ביטויים כדי למנוע האנשה של אלוקים, או להבהיר את המשמעות. ברוב המקרים, כשהוא מתרגם מילים כמו "נבחר" או "בחיר" בהקשר של עם ישראל או מנהיגיו, הוא משתמש במונחים ארמיים מקבילים כמו beḥira (בְּחִירָא) או gebar beḥira (גְּבַר בְּחִירָא - איש נבחר).

תרגום יונתן בן עוזיאל (על הנביאים) רלוונטי יותר כאן. בישעיהו מ"ב:א, הוא מתרגם: "הָא עַבְדִּי מְשִׁיחִי, אֶתְמְכֵיהּ בֵּיהּ, בְּחִירִי דְאִתרְעִיַת בֵּיהּ נַפְשִׁי" ("הנה עבדי משיחי, אתמוך בו, בחירי שרצתה בו נפשי"). כאן אנו רואים זיהוי מפורש וחד משמעי של "בחירי" עם "משיחי", דהיינו המשיח. תרגום יונתן, שהיה בעל סמכות בקרב חז"ל, מראה כי המושג "הבחיר" היה קשור באופן אינטימי לציפייה המשיחית.

לסיכום, אף שחז"ל לא פירשו את ספר חנוך ישירות, המונח "הבחיר" בהקשר המשיחי חדר עמוק למחשבה היהודית, והוא זוהה עם מלך המשיח בפסוקים מרכזיים בתנ"ך, כמו ישעיהו מ"ב:א ודניאל ז':י"ג. זה מראה על המשכיות רעיונית בין ספרות בית שני לבין הפרשנות הרבנית המאוחרת יותר ביחס לדמותו המיוחדת של המשיח כנבחר האל.

4. ניתוח נבואי ממצה

הנבואה מ-1 Henoch 60:80, המתארת את ה"בחיר" העומד על כיסא כבוד ושופט, היא לב ליבה של הציפייה המשיחית האפוקליפטית.

משמעות מילולית:

באופן מילולי, הפסוק מתאר דמות אלוהית או מלאכית נעלה, הלא היא ה"בחיר", בעלת סמכות שיפוטית עליונה. הוא יושב על "כיסא כבוד" (כיסא הדין האלוהי), תפקיד השמור בדרך כלל לאלוקים עצמו. הוא שופט את מעשי ה"קדושים" (אולי מלאכים, צדיקים או נבחרי האל) ושוקל את מעשיהם במאזניים, סמל לצדק ולדיוק השיפוטי.

* מרכיבים היסטוריים/מיידיים: בהקשר של ספר חנוך, תיאור זה נועד להעניק תקווה לנרדפים ולמדכאים של אותה תקופה, תוך הבטחה כי ייעשה צדק אלוהי סופי. ה"בחיר" הוא המבצע של צדק זה.

משמעות אלגורית:

ה"כיסא כבוד" מסמל את הסמכות האלוהית המוחלטת. "מאזניים" מייצגים את הדין הצודק והמדויק של אלוקים. "הבחיר" עצמו הוא סמל להתגלמות הצדק והשלטון האלוהי בתווך אנושי-שמימי.

* טיפולוגיה תנ"כית: דמויות כמו משה רבנו, דוד המלך, וישראל כולו מכונים "בחיר" או "נבחר" בתנ"ך. הם מהווים טיפוסים ("type") לדמות המשיח העתידי. משה נבחר להוציא את ישראל ממצרים, דוד נבחר למלכות עולם, וישראל נבחר כעם סגולה. ה"בחיר" של חנוך הוא האנטי-טיפוס ("anti-type") – הוא השיא והשלמות של כל הבחירות האלוהיות הקודמות. הוא הבחיר האולטימטיבי.

* דפוסים נבואיים: הדפוס של מנהיג נבחר שמקים את צדקת אלוקים, מופיע שוב ושוב בנביאים (לדוגמה, הנביאים שמצווים על העם לחזור לדרך ה', השופטים שמושיעים את העם). ה"בחיר" של חנוך הוא התגלמות סופית של דפוס זה, עם סמכות וטווח פעולה קוסמיים.

משמעות משיחית:

הנבואה מתחברת באופן ישיר לדמות המשיח. "הבחיר" בספר חנוך הוא אחד משמות התואר המרכזיים של המשיח. הוא מתואר כישות קדמונית, שמיימית, שלפני העולם כולו הייתה לפני ה' ונבחרה למטרה זו. הוא יבוא וירש את כס הכבוד, והוא ישפוט את העולם. זהו תיאור מובהק של תפקידו השיפוטי והמלכותי של המשיח באחרית הימים.

* הגשמה עתידית והממלכה המשיחית: הנבואה מצביעה על הקמת ממלכת אלוקים, בה ישלוט ה"בחיר". שלטון זה יהיה שלטון של צדק מוחלט, בו כל המעשים יישקלו ויקבלו את משפטם הראוי. זהו חזון של עולם מתוקן, גאול וצודק תחת מנהיגותו של ה"בחיר".

ניתוח דפוסים נבואיים:

* דפוס הגשמה: נבואות משיחיות רבות בתנ"ך, כמו "הנה עבדי אשכיל ירום ונשא וגבה מאוד" (ישעיהו נ"ב:י"ג), או "כי ילד יולד לנו, בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו..." (ישעיהו ט':ה'-ו'), מתארות דמות משיחית בעלת סמכות אלוהית. ספר חנוך ממשיך ומרחיב את התיאור הזה, ומדגיש את היבט הבחירה האלוהית המוחלטת בדמות זו.

* חיבור לנבואות אחרות: נבואה זו מתחברת במיוחד לתיאור "כְּבַר אֱנָשׁ" (בן אדם) בספר דניאל ז':י"ג-י"ד, שמקבל "שלטון וכבוד ומלכות", ו"כל העמים, האומות והלשונות יעבדו אותו". בדומה ל"בחיר" של חנוך, גם "בן האדם" של דניאל הוא דמות שמיימית, נבחרת, המקבלת סמכות אלוהית לשפוט ולמלוך. דמויות אלו חופפות במידה רבה.

* התפתחות נושאית: מושג ה"בחיר" מתפתח בתנ"ך מהתייחסות לבחירת עם ישראל, דרך בחירת מנהיגים כמו משה ודוד, ועד לדמות המשיח העתידי. בספר חנוך, מושג זה מגיע לשיאו, כשה"בחיר" הוא דמות טרנסצנדנטית בעלת תפקיד מפתח בגאולה הקוסמית. הוא לא רק נבחר, אלא הוא מהווה את שיא תוכנית הבחירה האלוהית.

5. Cumplimiento Detallado en Yeshúa HaMashíaj

הנבואה אודות "הבחיר" (HaBaḥir) מגיעה לשיאה המדהים והמלא בחייו של ישוע המשיח, כפי שמתואר בספרות הברית החדשה. במיוחד, הפסוק בלוקס ט':ל"ה מהווה הגשמה ישירה וברורה של נבואה זו.

לוקס ט':ל"ה: "וְקוֹל יָצָא מֵהֶעָנָן לֵאמֹר: זֶה בְּנִי בְּחִירִי, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!" (ve'qol yaṣa me'he'anan le'mor: zeh b'ni b'ḥiri, elav tišma'un!) - "And a voice came out of the cloud, saying, 'This is My Son, My Chosen One; listen to Him!'"

אירוע זה מתרחש במהלך "ההשתנות" (Transfiguration) על ההר. ישוע לוקח את פטרוס, יעקב ויוחנן אל הר גבוה להתפלל. שם, ישוע משתנה לעיניהם: פניו זהרו ובגדיו הלבינו. משה ואליהו הנביא מופיעים ומשוחחים עמו. ואז, ענן מואר מכסה אותם, ומתוכו נשמע קולו של אלוהים עצמו.

הגשמה בחיי ישוע:

* לידה ונעורים: כבר בלידתו, ישוע נבחר באופן מיוחד. המלאך גבריאל מכריז עליו שהוא "בן עליון" (לוקס א':ל"ב) ו"קדוש, בן אלוקים יקרא" (לוקס א':ל"ה). זוהי בחירה מראשית הדרך, המעידה על מעמדו הייחודי.

* שירותו הציבורי: במהלך שירותו, ישוע פעל בסמכות אלוהית שאין דומה לה. הוא לימד תורה חדשה, ריפא חולים, גרש שדים, ואפילו הקים מתים לתחייה. מעשיו אלו העידו כי הוא אינו נביא רגיל, אלא "הנבחר" על ידי אלוקים. הוא הצהיר על סמכותו לשפוט (יוחנן ה':כ"ב) ועל היותו "בן האדם" (יוחנן ה':כ"ז), כינוי המקביל ל"בחיר" בספר חנוך ול"כְּבַר אֱנָשׁ" בדניאל.

* ההשתנות (לוקס ט':כ"ח-ל"ו): זהו רגע מפתח המגלה את זהותו של ישוע כ"בחיר" באופן פומבי וברור.

* הקול מן השמיים: הקול המפורש של אלוהים עצמו, המכריז "זֶה בְּנִי בְּחִירִי", הוא חותמת רשמית וסופית על מעמדו של ישוע. זה אינו קול אנושי, אלא הקול של אדון היקום, המאשר את זהותו האלוהית והבחירה בו.

* "בני בחירי": הצירוף "בני" (Son) ו"בחירי" (Chosen One) מדגיש את הקשר הייחודי והאינטימי בין ישוע לאלוהים. הוא לא רק נבחר, אלא הוא הבן הנבחר, בעל מעמד ייחודי ובלעדי. הביטוי "בחיר" כאן הוא הד להבטחות בתנ"ך וגם לספר חנוך, ומדגיש את תפקידו המשיחי המיוחד של ישוע כשליח וכנציג האולטימטיבי של אלוקים.

* "אליו תשמעון!": ציווי זה מטיל על השומעים חובה מוחלטת לציית לישוע ולדבריו. כפי שמשה נבחר להביא את התורה, כך ישוע, ה"בחיר", הוא הסמכות העליונה שה' בחר לגלות את רצונו.

הגשמה בפסיון:

* סבלו ומותו: גם בסבלו ובמותו, ישוע נשאר ה"בחיר". יריביו לעגו לו "הוא הושיע אחרים; יושע את עצמו, אם הוא משיח אלוקים, הַבָּחִיר" (לוקס כ"ג:ל"ה). אפילו בלעגם, הם מאשרים את התואר המשיחי. הוא נשא את עונש החטאים לא כקורבן אנונימי, אלא כ"בחיר" של אלוקים, שהיה מוכן למסור את נפשו למען גאולת רבים.

הגשמה בתחייה, בעלייה לשמיים וברוממות:

* התחייה מן המתים: התחייה היא החותם הסופי על מעמדו כ"בחיר". היא מוכיחה כי סמכותו היא מעבר למוות, ומאשרת את כל טענותיו.

* העלייה לשמיים והרוממות: ישוע עלה לשמיים "וישב לימין אלוקים" (מרקוס ט"ז:י"ט). מעשה זה הוא הגשמה ישירה של נבואת חנוך 60:80, לפיה "הבחיר יעמוד על כיסא הכבוד". ישוע, ה"בחיר", יושב כעת על כיסא הכבוד, והוא שופט חיים ומתים, ובכך ממלא את תפקידו השיפוטי שנחזה.

* מילותיו של פטרוס בבית הבחירה (מעשי השליחים ד':כ"ז): פטרוס מכיר בישוע כ"עבד קודשך ישוע, אשר משחת אותו", ובכך מאשר את בחירתו המשיחית.

הפניות מהברית החדשה:

* הבשורות הסינופטיות:

* מתי י"ז:ה': "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהִנֵּה עָנָן אוֹר כִּסָּה אוֹתָם, וְהִנֵּה קוֹל מִן הֶעָנָן אוֹמֵר: זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!" (מתי משתמש ב"אהובי" במקום "בחירי", אך המשמעות של בחירה והעדפה אלוהית ברורה).

* מרקוס ט':ז': "וְעָנָן כִּסָּה אוֹתָם, וְקוֹל יָצָא מִן הֶעָנָן: זֶה בְּנִי אֲהוּבִי, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!" (בדומה למתי).

* בשורה על פי יוחנן:

* יוחנן א':ל"ד: יוחנן המטביל מעיד: "וַאֲנִי רָאִיתִי וְהַעִידֹתִי כִּי זֶה הוּא בֶּן הָאֱלֹהִים" (בחלק מכתבי היד, כתוב "הוא בחיר ה'").

* האיגרות:

* אל הקולוסים א':י"ג-י"ד: ישוע מתואר כ"בֶּן אַהֲבָתוֹ", דרכו יש לנו את הגאולה.

* איגרת אל העברים א':ב'-ג': "אֲשֶׁר הִקְמִיהוּ לְיוֹרֵשׁ כֹּל, וְגַם בְּיָדוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָמוֹת... וְהוּא זִיו כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם הֲוָיָתוֹ". תיאור זה של ישוע כבעל תפקיד קוסמי בהנהגת הבריאה והשלטון דומה מאוד לתיאור ה"בחיר" בספר חנוך.

הגשמת הנבואה בלוקס ט':ל"ה היא נקודת שיא המבהירה כי ישוע הוא אכן ה"בחיר" של אלוקים, האחד שנבחר מאז ומעולם לגלות את רצון אלוקים, להביא גאולה לעולם, ולשפוט את כל הברואים בצדק.

6. חיבורים מקראיים ומקבילות

המושג "הבחיר" אינו ייחודי לספר חנוך או לברית החדשה. הוא טבוע עמוק במארג התנ"ך, ומהווה חוט שני העובר דרך כל ההיסטוריה של הגאולה, ומצביע על ישוע המשיח כהגשמה הסופית.

חיבורים בתנ"ך:

* נבואות קשורות:

* ישעיהו מ"ב:א': "הֵן עַבְדִּי אֶתְמָךְ בּוֹ בְּחִירִי רָצְתָה נַפְשִׁי נָתַתִּי רוּחִי עָלָיו מִשְׁפָּט לַגּוֹיִם יוֹצִיא." זהו פסוק מפתח המתאר את "עבד ה'", שהוא גם "הבחיר". הנבואה על עבד ה' זו מזוהה במדרשים ובפרשנות המשיחית עם המשיח. התיאורים של משימת העבד – להביא משפט וצדק לגויים – תואמים באופן מושלם את תפקיד ה"בחיר" בספר חנוך כשופט העולם.

* תהילים פ"ט:ד': "כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי, נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי." כאן דוד המלך מכונה "בחיר", והברית שנכרתה עמו למלכות עולם רומזת על המשיח מזרע דוד, שיהיה "הבחיר" האולטימטיבי, וימלוך לנצח.

* דניאל ז':י"ג-י"ד: תיאור "כְּבַר אֱנָשׁ" (בן אדם) שמגיע עם ענני השמיים, מקבל "שלטון וכבוד ומלכות", וכל העמים יעבדו אותו. יש קווי דמיון ברורים בין "בן האדם" ל"בחיר" של חנוך: שניהם דמויות שמיימיות, בעלות סמכות שיפוטית ומלכותית.

* טיפוסים תנ"כיים:

* משה רבנו: "לולֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ, עָמַד בַּפֶּרֶץ לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית" (תהילים ק"ו:כ"ג). משה נבחר על ידי אלוקים להוציא את ישראל ממצרים, לקבל את התורה ולהיות המתווך בין אלוקים לעמו. הוא "בחיר" במובן של מנהיג ומתווך נבחר. ישוע, כ"בחיר", משמש משה חדש, המביא ברית חדשה וגאולה עמוקה יותר.

* עם ישראל: ישראל מכונה "עַם נִבְחָר" (דברים ז':ו'). בחירת ישראל היא טיפוס לבחירת המשיח. המשיח הוא השלמות של בחירת ישראל.

* מקבילות ספרותיות: המושג של מנהיג או משרת שנבחר על ידי אלוקים למשימה מיוחדת חוזר שוב ושוב, החל מיוסף, דרך שמואל, ועד אלישע. דמויות אלו מכינות את הרקע לקבלת המשיח כ"בחיר" האולטימטיבי.

חיבורים בברית החדשה:

* הגשמות מרובות: מעבר ללוקס ט':ל"ה, ישנן התייחסויות רבות למעמדו של ישוע כ"נבחר" או "בן אלוקים".

* לוקס כ"ג:ל"ה: הלעג של ראשי העם: "הוּא הוֹשִׁיעַ אֲחֵרִים; יֹשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ, אִם הוּא מָשִׁיחַ אֱלֹהִים, הַבָּחִיר." גם בלעג, מכירים במעמדו הייחודי.

* פטרוס ב' א':י"ז: פטרוס עצמו מזכיר את ההשתנות: "כִּי קִבֵּל מֵאֵת אֱלֹהִים אָב כָּבוֹד וְהָדָר בְּהִשָּׁמַע אֵלָיו קוֹל מִמְּרוֹמִים: זֶה בְּנִי אֲהוּבִי, אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי." זו עדות מפי עד ראייה.

* מעשי השליחים ד':כ"ז: "כִּי בֶּאֱמֶת נֶאֶסְפוּ בָּעִיר הַזֹּאת נֶגֶד עַבְדְּךָ הַקָּדוֹשׁ יֵשׁוּעַ, אֲשֶׁר מְשַׁחְתָּ אֹתוֹ."

* התפתחות תיאולוגית: הברית החדשה מציגה את ישוע לא רק כ"בחיר" בהקשר המשיחי, אלא גם כ"בחיר" בהקשר קוסמי – הוא קדמון, שותף לבריאה, ומוביל את כל היקום לגאולה סופית. הוא הנבחר להיות ראש הכל.

חיבורים נושאיים:

* נושא הגאולה: ה"בחיר" הוא המכשיר המרכזי שדרכו אלוקים מבצע את תוכנית הגאולה. בחירתו אינה למענו בלבד, אלא למען גאולת העולם כולו.

* נושא הממלכה: הממלכה של ישוע המשיח היא ממלכה של צדק, שלום ומשפט. ה"בחיר" הוא המלך והשופט של ממלכה זו, כפי שמתואר בספר חנוך – הוא עומד על כיסא הכבוד ושופט.

* נושא הברית: ישוע, כ"בחיר", הוא המתווך של הברית החדשה (Brit Hadasháh). הוא ממלא את כל דרישות הברית הישנה, ומקים ברית חדשה המאפשרת יחסים מחודשים בין אדם לאלוקים. בחירתו היא הבטחה לקיום הבריתות של אלוקים.

החיבורים הללו מדגימים את האחדות המדהימה של הכתובים, מהתנ"ך דרך ספרות בית שני ועד הברית החדשה, כולם מצביעים על דמות אחת: ה"בחיר" של אלוקים, הלא הוא ישוע המשיח.

7. יישום משיחי בן זמננו

הבנת הנבואה על ה"בחיר" והגשמתה בישוע המשיח נושאת בחובה השלכות עמוקות ויישומים מעשיים לחיינו כמאמינים היום.

השלכות תיאולוגיות:

* תורת הנבואה: הנבואה הזו מדגישה את דיוקה המופלא של נבואת האל ואת אופייה ההדרגתי. אף שספר חנוך אינו קאנוני, רעיונותיו על ה"בחיר" כה נטועים במסורת היהודית של בית שני, ומוצאים את הגשמתם המלאה בישוע, שזה מחזק את האמונה כי אלוקים פועל בהיסטוריה על פי תוכנית קבועה מראש. אלוקים מכין את הקרקע, דרך נביאים, דרך ספרות אפוקליפטית, ודרך הציפייה היהודית לדמות שתגשים את כל התקוות.

* תורת ההשראה: העובדה שה' אלוקים, באמצעות הרוח הקודש (Ruaj HaKodesh), מסר מסרים נבואיים דרך כותבים שונים, לעיתים קרובות מבלי שיבינו את מלוא משמעות נבואתם, מדגישה את השראתו העמוקה של אלוקים על כל הכתובים.

* תורת ההשגחה האלוהית: ההגשמה של נבואה זו מדגישה את ריבונותו המוחלטת של אלוהים. אלוקים אינו רק חוזה את העתיד, אלא מנווט את אירועי ההיסטוריה כדי להביא את תוכניתו לידי מימוש. בחירתו של ישוע כ"בחיר" היא חלק מהשגחה זו, תוכנית שאורגת את כל העידנים והאירועים לכדי שלמות.

השלכות אתיות:

* חיים אישיים: אם ישוע הוא ה"בחיר" של אלוקים, אזי חיינו צריכים לשקף את בחירתנו בו. אנו נקראים לחיות חיי קדושה וצדק, מתוך דבקות בדרכו ובתורתו. כפי שה"בחיר" שופט את המעשים במאזניים, כך אנו נקראים לבחון את מעשינו שלנו באור צדקתו של ישוע.

* חיים משפחתיים: עלינו להטמיע את ערכי ה"בחיר" – אהבה, חמלה, צדק וסליחה – בקרב משפחותינו, ולגדל את ילדינו בהבנה שישוע הוא הסמכות העליונה והדוגמה המובהקת.

* חיים קהילתיים: כקהילה של מאמינים במארן ישוע, אנו נקראים לשקף את אופיו של ה"בחיר" – לשרת את החלשים, לדאוג לעניים, ולקדם צדק חברתי. על הקהילה המשיחית להיות עדה לבחירתו של ישוע על ידי אלוקים, על ידי הליכה בדרכיו.

השלכות רוחניות:

* צמיחה רוחנית: ההבנה שישוע הוא ה"בחיר" של אלוקים מעניקה לנו ביטחון ואמונה. אנו יכולים לסמוך עליו בכל לבנו, לדעת שבחירתו היא הבחירה הטובה ביותר, ושדרכו היא דרך אמת. זה מעודד אותנו לצמוח באמונה, ללמוד ממנו, ולחקות את אופיו.

* פולחן (Adoración): ההכרה בישוע כ"בחיר" מגבירה את הערצתנו כלפיו. הוא ראוי לכל שבח, כבוד ותפילה, שכן הוא היחיד שנבחר על ידי השם למלא את תפקיד הגואל והשופט.

* שירות (Servicio): שירותנו לאלוקים ולבני אדם נובע מההכרה בישוע כ"בחיר". אנו משרתים אותו בכך שאנו משרתים את זולתנו, ומביאים את בשורת הממלכה, שהיא ממלכתו של ה"בחיר", לכל קצוות הארץ. אנו שותפים למשימה שבחיר ה' החל אותה.

לפיכך, הנבואה על ה"בחיר" אינה רק עניין של מחקר עתיק, אלא היא קשורה באופן ישיר ומהותי לחיינו המעשיים והרוחניים כיום, ומעצבת את אמונתנו, אתיקה, וייעודנו.

8. השלכות אסכטולוגיות

הנבואה על ה"בחיר" היא בעלת משמעות אסכטולוגית עמוקה, שכן היא מתארת את תפקידו המרכזי של ישוע המשיח באחרית הימים, בהקמת מלכות אלוקים, ובאירועים הסופיים שיחתמו את ההיסטוריה האנושית.

מלכות המשיח (Reino Mesiánico):

* טבע הממלכה: ה"בחיר" בספר חנוך מתואר כמי שיעמוד על כיסא כבוד וישפוט. זוהי התייחסות מובהקת למלכות המשיח (Reino Mesiánico) שתבוא. הממלכה הזו לא תהיה רק ממלכה פוליטית או ארצית, אלא ממלכה רוחנית וקוסמית, המושתתת על צדק מוחלט, אמת ושלום, כפי ששופט ה"בחיר" במאזניים.

* זמן הקמתה: לפי הברית החדשה וההבנה המשיחית, ישוע, כ"בחיר", כבר הקים את הממלכה באופן רוחני ("הממלכה כבר כאן"), אך הגשמתה המלאה תהיה עם ביאתו השנייה ("אבל עדיין לא במלואה"). ה"בחיר" יעמוד על כס מלכותו באופן גלוי ומוחלט עם שובו.

* היקף הממלכה: ה"בחיר" ישפוט את "מעשי הקדושים" וישלוט על "כל העמים, האומות והלשונות" (דניאל ז':י"ד). זה מראה שהממלכה שלו היא עולמית ואוניברסלית, ואין לה גבולות. ישוע המשיח, כ"בחיר", יהיה המלך על כל הארץ, וממלכתו תהיה ממלכת צדק נצחית.

אירועים אסכטולוגיים:

* ביאה שנייה (Segunda Venida): הנבואה אודות ה"בחיר" שמגיע על ענני שמיים (כפי שמתואר גם בדניאל ז' ומתייחס לישוע במתי כ"ד:ל') היא ציפייה מרכזית. ישוע המשיח, ה"בחיר" של אלוקים, יחזור בדרך דומה לזו שבה עלה לשמיים, ויהיה זה גילוי כבוד וסמכות מלאים.

* תחיית המתים הסופית: כאשר ה"בחיר" יעמוד על כיסא כבודו, יתרחשו תחיית המתים ומשפט אחרון. המתים יקומו, והחיים ישתנו. זהו חלק מתהליך השלמת הגאולה על ידי ה"בחיר", כאשר הוא ישיב סדר וצדק לכלל הבריאה.

* משפט אחרון (Juicio Final): 1 Henoch 60:80 מציין במפורש שה"בחיר" "יִבְחַן אֶת מַעֲשֵׂי הַקְּדוֹשִׁים, וְיִשְׁקוֹל אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בְּמֹאזְנַיִם." זהו תיאור המשפט האחרון. ישוע המשיח, ה"בחיר" של אלוקים, הוא זה שניתנה לו הסמכות לשפוט את כל בני האדם (יוחנן ה':כ"ב-כ"ז), והוא יעשה זאת בצדק מוחלט.

השבת ישראל (Restauración de Israel):

* השבת לאומית: באחרית הימים, ה"בחיר" יגלה את כבודו לכלל העולם, וישראל ישוב לארצו ולמקומו המיוחד בתוכנית אלוקים. תחת שלטונו של ישוע, העם היהודי יזכה לגאולה לאומית ורוחנית שלמה.

* השבת רוחנית: דרך ה"בחיר", לבבות בני ישראל יפנו לאלוקיהם, והם יכירו בו כמשיחם הנבחר. תתרחש תחייה רוחנית, וברית חדשה תיכרת עם בית ישראל ובית יהודה (ירמיהו ל"א:ל'-ל"ג).

* השבת אוניברסלית: כאשר ה"בחיר" ישלוט, שלום וצדק ימלאו את כל הארץ. מלכות אלוקים תהיה מבוססת באופן מושלם, וכל הבריאה תשתוקק להשתתף בכבודו של ה"בחיר". הגאולה דרכו תהיה אוניברסלית, ותשפיע על כל יצורי תבל.

לסיכום, הנבואה על ה"בחיר" מספקת לנו חלון הצצה מרתק לתוכניתו האסכטולוגית של אדונאי, הממוקדת כולה בישוע המשיח כנבחר האולטימטיבי, המלך, השופט והגואל באחרית הימים.

9. השתקפות תיאולוגית עמוקה

העיון בנבואה על ה"בחיר" ובהגשמתה בישוע המשיח מוביל אותנו להשתקפות תיאולוגית עמוקה על טבעו של אלוקים, טבעה של הנבואה, ועל האחדות המופלאה של הכתובים.

טבעה של הנבואה:

* השראה אלוהית: הנבואה, בין אם מכתבי הקודש הקאנוניים ובין אם מכתבים שמחוץ לקאנון אך משקפים את רוח התקופה והציפייה המשיחית, מראה את השראת הרוח הקודש. הנבואה אינה רק ניחוש על העתיד, אלא התגלות אלוהית, המעידה על כך שאלוקים הוא אדון ההיסטוריה.

* דיוק נבואי: ההגשמה המדויקת של נבואת "הבחיר" בישוע המשיח מאשרת את דיוקה הבלתי מעורער של דבר ה'. ישוע מילא לא רק את מה שנחזה בספר חנוך, אלא גם את מכלול הציפיות המשיחיות מהתנ"ך, ובכך הוכיח שהוא אכן הנבחר.

* הגשמה היסטורית: הנבואות אינן מטאפורות מופשטות בלבד, אלא מתגשמות באופן קונקרטי בהיסטוריה. לידתו, חייו, מותו, תחייתו, עלייתו לשמיים וחזרתו הצפויה של ישוע הם אירועים היסטוריים המוכיחים את אמינות דבר ה'.

ריבונות אדונאי:

* שליטת אלוקים בהיסטוריה: ההגשמה הנבואית מדגישה שאדונאי שולט בכל אירועי ההיסטוריה. תוכניתו לבחירת ה"בחיר" וביאת הגאולה לא החלה עם הופעתו של ישוע, אלא נרקמה מבראשית, והוא מנווט את כל הדורות לקראת שיאה.

* תוכנית גאולה: בחירתו של ישוע כ"בחיר" היא ליבת תוכנית הגאולה של אלוהים. תוכנית זו נועדה לא רק להציל בני אדם מחטא, אלא להשיב את הבריאה כולה למעמדה המקורי ולכונן מלכות צדק נצחית.

* נאמנות אלוקים: ההגשמה הנבואית היא עדות מובהקת לנאמנותו של השם. הוא נאמן לבריתותיו, להבטחותיו ולמטרותיו. הוא הבטיח "בחיר" שיבוא וישפוט, והוא קיים את הבטחתו בישוע.

אחדות הכתובים:

* קוהרנטיות תנ"כית: הלימוד מדגיש את הקשר ההדוק בין התנ"ך, ספרות בית שני והברית החדשה. כל אלה אינם כתבים נפרדים, אלא חלקים של סיפור אחד גדול של גאולה, ששיאו ומרכזו הוא ישוע המשיח. המושג "בחיר", המופיע בתנ"ך, מתפתח בספר חנוך ומוצא את הגשמתו המושלמת בישוע, ויוצר לכידות תיאולוגית מרהיבה.

* התפתחות ההתגלות: ההתגלות האלוהית היא תהליך מתפתח. אלוקים גילה את עצמו ואת תוכניתו בהדרגה לאורך הדורות, החל מאברהם אבינו, דרך משה רבנו, הנביאים, ועד להתגלותו המלאה בישוע המשיח, שבו "יושבים כל אוצרות החכמה והדעת" (קולוסים ב':ג').

* ישוע כמרכז: ישוע המשיח הוא לב ליבה של ההתגלות האלוהית ומרכז כל הכתובים. הוא ה"בחיר" שכל הנבואות, הטיפוסים והציפיות הצביעו עליו. הוא המפתח להבנת תוכניתו של אלוהים וגואל העולם. בלעדיו, הנבואות נותרות חידות, ובלעדיו, אנו חיים ללא תקווה לגאולה שלמה. כפי שאמר ישוע, "כִּי כָּל אֲשֶׁר כָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, הֻכְרַח לָבֹא לִידֵי הַגְשָׁמָה" (לוקס כ"ד:מ"ד).

השתקפות זו מעמיקה את אמונתנו ומובילה אותנו להערכה גדולה יותר של תוכניתו של אדונאי ושל המשיח שלו.

10. תפילה וברכה

ריבון העולמים, אלוהים חי וקיים, אנו משתחווים לפני כבוד שמך, מלאי תודה והודיה על דברי קודשך ועל נבואותיך הנפלאות.

הלל וברכות:

ברוך אתה השם, מלך היקום, שנתת לנו את התורה, הנביאים והכתובים, המגלים את תוכנית גאולתך הנצחית. מה נכבדו מעשיך, ומה נפלאו מחשבותיך, אשר מראשית בראת ותכננת את הכל ביד רמה ובעין פקוחה! אנו מהללים אותך על ריבונותך המוחלטת, על נאמנותך הבלתי מתפשרת, ועל כך שאתה מקיים את כל דבר ודבר שהבטחת.

וידוי אמונה והכרה:

אנו מתוודים באמונה שלימה כי ישוע המשיח הוא ה"בחיר" שלך, האחד שבחרת בו מאז ומקדם, לפני הווצר כל חי, לשמש גואל ושופט לכל העולם. אנו מכירים בכך שקולך נשמע מהשמיים על הר ההשתנות, מאשר את זהותו וציווית עלינו לשמוע לו. אנו מאמינים כי הוא הגשים את נבואת חנוך וכל נבואות התנ"ך על ה"בחיר" והמשיח שיבוא. אנו מקבלים עלינו עול מלכותו, ומתחייבים ללכת בדרכיו, לקיים את מצוותיו, ולחיות חיים שיפארו את שמך.

הודיה:

תודה לך, אדונאי, על מתנת ישוע המשיח, ה"בחיר" שלך. תודה לך על גאולתנו דרכו, על כפרת חטאינו, ועל התקווה העצומה שהענקת לנו לעתיד. תודה על הרוח הקודש המנחה אותנו, המאיר את עינינו להבין את סודות דבריך, והמחזק אותנו לחיות למענך.

תחנונים ובקשות:

אנא, אלוהים יקר, פתח את ליבנו עוד יותר להבין את עומק נבואותיך ואת גודל אהבתך. עזור לנו ליישם את אמיתות אלה בחיינו היומיומיים – בהתנהגותנו, במחשבותינו, וביחסינו עם הזולת. תן לנו לחיות חיים שישקפו את צדקתו של ה"בחיר", ונרבה שלום ואמת בעולם. תן לנו להיות עדים נאמנים לך ולמשיחך, ונהיה אור לגויים. מחה מחיצות של שנאה ופילוג, ותן שנזכה לראות בקרוב את הקמת מלכות המשיח, כאשר ישוע המשיח, ה"בחיר" שלך, ימלוך על כל הארץ, וכל ברך תכרע וכל לשון תודה כי הוא מארן ישוע.

בכוח שמו של ישוע המשיח, ה"בחיר" שלך, אנו מתפללים. אמן.

11. ביבליוגרפיה והפניות

המחקר אודות ה"בחיר" בספרות היהודית, במיוחד בהקשר המשיחי, מבוסס על מגוון רחב של מקורות. להלן רשימת מקורות והפניות מומלצות להעמקת הלימוד:

מקורות רבניים קלאסיים:

* רש"י (Rabbi Shlomo Yitzjaki): פירושים על התנ"ך, במיוחד ישעיהו ותהילים.

* אבן עזרא (Rabbi Abraham Ibn Ezra): פירושים על התנ"ך, בדגש על הדקדוק והפשט.

* רמב"ן (Rabbi Moshé ben Naḥmán): פירושים על התנ"ך, הכוללים גם רמזים קבליים ומשיחיים.

* מדרש רבה: אוסף דרשות על ספרי התורה והמגילות, מדרש תנחומא, מדרש במדבר רבה, מדרש שיר השירים רבה.

* תרגום אונקלוס (Targum Onkelos): תרגום ארמי של התורה.

* תרגום יונתן בן עוזיאל (Targum Jonathan ben Uzziel): תרגום ארמי של ספרי הנביאים, במיוחד ישעיהו מ"ב:א.

פרשנויות משיחיות:

* Brit Hadasháh (הברית החדשה): לוקס 9:35, מתי 17:5, מרקוס 9:7, יוחנן 1:34, לוקס 23:35, מעשי השליחים 4:27, עברים 1:2-3, קולוסים 1:13-14.

* ספר חנוך א' (1 Henoch): במיוחד ספר המשלים (פרקים ל"ז-ע"א), שם מופיע תיאור מפורט של "הבחיר" ו"בן האדם". מומלץ לעיין בתרגום R.H. Charles או תרגומים מהימנים אחרים.

* ספרות יהודית משיחית: ספרים ומאמרים העוסקים בקשר בין נבואות התנ"ך לבין ישוע המשיח. לדוגמה, ספרו של Alfred Edersheim, "The Life and Times of Jesus the Messiah", או עבודות מודרניות על תיאולוגיה משיחית.

משאבים אקדמיים:

* מילונים מקראיים: למשל, "Theological Dictionary of the Old Testament" (TDOT) למושגים כמו ב.ח.ר (B.Ḥ.R) ו"בחיר".

* פרשנויות אקדמיות: פרשנויות מודרניות על ספרי התנ"ך, ספרות בית שני והברית החדשה.

* מחקרים בלשניים: עבודות על ארמית מקראית, עברית של ימי בית שני, וגעז, כדי להבין את המונח "בחיר" בהקשרו הלשוני.

* מחקרים על ספרות אפוקליפטית: ספרים ומאמרים אודות ספר חנוך והשפעתו על התפתחות המחשבה המשיחית בתקופת בית שני.

משאבים ללימוד נוסף:

* קורסים לעברית מקראית וארמית: להעמקת ההבנה הלשונית.

* סמינרים וקבוצות לימוד נבואה משיחית: לחקירה משותפת של נבואות המשיח.

* ספרות משיחית עכשווית: כתבי עת, ספרים ומאמרים העוסקים בחיבור בין יהדות למשיחיות.

לימוד והעמקה במקורות אלה יאפשרו להרחיב את ההבנה על נבואת ה"בחיר" ועל הגשמתה המופלאה בישוע המשיח.

מסקנה

כאשר אנו מסכמים את לימודנו בנבואה #398, אנו נותרים ביראת כבוד מול עומקו ושלמותו של תוכנית הגאולה של אדונאי. דרך נבואות כמו זו המופיעה ב-1 Henoch 60:80, אנו רואים כיצד השם טווה את מארג ההיסטוריה, מציב דמויות ומסרים, המצביעים כולם על נקודת שיא אחת – בואו של ה"בחיר" שלו.

הלימוד שלנו הבהיר את הדיוק המוחלט של הגשמת נבואה זו בישוע המשיח. הקול האלוהי שנשמע מהענן על הר ההשתנות, שהכריז "זֶה בְּנִי בְּחִירִי, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן!" (לוקס ט':ל"ה), לא היה רק אישור רגעי, אלא חותמת על תוכנית בת אלפי שנים. ישוע אינו רק נבחר מבין רבים; הוא ה"בחיר" האולטימטיבי, נבחר מאז ומקדם, שבא למלא את כל הציפיות, הנבואות והרמזים המשיחיים. הוא המלך, השופט והגואל שכל העמים יכבדו.

הדיוק הזה מביא אותנו להערכה עמוקה יותר של נאמנותו של אלוהים. הוא אינו שוכח את הבטחותיו, והוא מקיים אותן במועדן ובדיוק. הוא גילה את סודותיו "לַעֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" (עמוס ג':ז'), ובכך הוכיח את ריבונותו על הזמן והנצח. האמונה בנאמנות זו מחזקת את לבנו ומעניקה לנו ביטחון בתקווה שהבטיח לנו במארן ישוע.

יתר על כן, לימוד זה מדגיש את האחדות המדהימה של הכתובים. מהתורה של משה ודרך הנביאים והכתובים בתנ"ך, ועד ספרות בית שני והברית החדשה, כולם מצביעים על אותו מרכז: ישוע המשיח. "כִּי כָּל אֲשֶׁר כָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, הֻכְרַח לָבֹא לִידֵי הַגְשָׁמָה" (לוקס כ"ד:מ"ד), אמר ישוע בעצמו, ובכך סיכם את כל האמת. הוא החוט השני האורג את כל הכתובים לכדי סיפור גאולה אחד, שלם ומושלם.

מי יתן ולימוד זה יעמיק את אמונתנו, יחזק את תקוותנו, ויוביל אותנו לחיים של דבקות גדולה יותר בישוע המשיח, ה"בחיר" של אדונאי, ולציפייה נלהבת למלכותו שתבוא במהרה בימינו. ברוך הוא וזכור לטוב!